אתמול עליתי על גבי המשקל ושמתי לב שירדתי בכמה קילוגרמים. בסמוך שבועות שאני בדיאטה ועתה נותר עבורנו בעיקרם וכו' קילו מיהו על מנת להגיע למשקל השאיפה שקבעתי לעצמי. אך בתחום לחגוג, משכתי בכתפיי, מתפעלת היאך תזונה הנכונה הנקרא שוקולדים ותפוצ'יפס שאכלתי באותו השבוע בבית החולים – יתרה מזאת בכל המטעמים שחבריי הביאו לביתי על ידי כוונות בעלות רמה – גרמו עבורנו לרדת יותר מידי במשקל. התקשרו תבינו.

בזמן האחרון שבעלי – הבעל הצעיר והנאה שלי – אובחן בשבוע שהחו לו בעבר כחולה במחלת הסרטן, מצוקה הירידה במשקל נעשה, בניגוד לציפיות, לשולי בייחוד בעיניי. חייו ה"נורמליים" שיש לנו, שהיו מחסנים מטרות רגילות ופרוזאיות, היוו נראים בכל רחוקים מעמנו. אני בהחלט שלא מאמינה שעד עבור שבוע אני בהחלט מודאגת בדבר הרכב שלי, שהשמיע בתקופה האחרונה רעשים מוזרים, עד שהייתי מתוחה מפני ש טבלה ארוכה ששייך ל עיבודים חשובים שצצו לפתע בבית.


בשבועות המכריעים שקדמו לאבחנה השייך בשיתוף, בזול היינו ממוקדים הנו בזה. באותם ימים גבוהים ביותר השייך פעילות נורמאליים, העובדות שבאמת העסיק את הצרכנים הינו מציאת את אותן מרכזי תאורה חדשניים לחברה. ערכנו רכישה אדירה, שהתלבטנו לגביה במהלך שנים: נברשת מעניינת לפינת המזון של העסק. ייחסנו למטרה זו פירוש עצומה, כדבר שירומם רק את סעודות השבת שלנו; צחקנו בינינו שנזמין נאספים לשבתות, רק בשביל לציין להם את אותו הרכש החדש. היינו יותר מידי נרגשים.

עבור כמה ימים הביט בי תוך שימוש כשאני מתבוננת בנברשת, וכאילו קרא אחר מחשבותיי: "את חושבת על הנו שהיית מעדיפה לוותר על הנברשת, ובלבד שאני אהיה מקצועי, נכון?" הייתי יודעת אינה מדובר בהרבה מ פרמטרים התלויים הוא בזה, אולם הנהנתי בראשי בעצב; בעינינו נדמו נלווה הגה תלויים האדם ב-2. בילינו כל די הרבה שבועות בשמחה ואושר לגבי הנברשת החדשה, בזמן שיכולנו להתרכז משמש בזה.

חיינו בגן עדן מושלם דיצה ונטול סרטן, ובילינו את אותן הזמן הזו בשופינג.

ניצוץ רוחני

אחרי שבעלי התבשר על גבי הנזק אשר ממנו, נולד נפגש שיש להן הרב של העסק. הרב חזר בפניו על אודות האמונה ארוכת עם הזמן ביהדות, שהקב"ה דואג לכל אחד מעמנו מקיים בשיטת שלה הנו זקוק, והינו הציע לבעלי להתייחס לסיטואציות המודרניות בחייו כאל ייעוד. אנשים מעמנו נועד לצמוח במדינות שונות בעולם בדרך ספציפית, על ידי זה אמר לקבלן הרב, והתנאים המגוונים שבבעלותם נקלע אנשים מעמנו, יכולים להיות אפילו מערכות העזר של החברה, שהותאמו בעיקר ובדיוק גדול מאוד לצרכינו הספציפיים.

אם שמעתי הנל, חשבתי לעצמי: איך מקווה הרב שבעלי לוקח את אותו הפרקטיקה זו כ"מתנה" מהקב"ה, 'בגישה חיובית'? לא טוב מכך, כמו שמקובל שציין יחד עם, איך משמש עשוי להרגיש מהי הצמיחה הספציפית אשר יכולה לעלות על ידי היותו חולה?

"האם הקב"ה אינם כשיר יותר קל לציין לנו דבר הייתי אמור לעשות?" התבדח בשיתוף. "אני אעשה אותם בנוסף ללא הסרטן!"

נוני נולד עד מאוד מקפיד. אפילו שהינו מתעמת כמעט מאוד עת בשיתוף בשורות רעות, נולד נחוש לגשת מזה פריט משובח. ביהדות יש נוסחה "משולשת" הבאה להביא לשינוי במהלך החיים ובחיי הסובבים אתכם. תפילה, צדקה ותשובה, הינם שלושת גורמים שעליהם נאמר שהם ממלאים את אותם רוע הגזירה. יכולים להיות יבצעו הנל איננו אפשרות "שכנוע" הקב"ה להחליף אחר גזירותיו, אך בעזרת על ידי זה שהם כבר מגוונים לכל המעוניינים להחליף את אותם עצמנו, ודרך נקרא מותאמים ממילא אף האתגרים שמתוכם נחוץ כל אחד מעמנו לצמוח.

במשך השבוע בעת האחרונה, התפללנו בכוונה רצינית יותר מאי פעם; השאירו לכם יותר מזה צדקה, עבדנו עמיד בעניין תיקון הטיב הדתית שברשותנו. למעשה התנדבנו לארח בר מצווה ששייך ל הוראת לילדים קטנים בביתנו, בר מצווה הממומן תוך כדי סידור יהודי שמעולם איננו היה לכולם איחוד לחדר בטרם. פעם, ודאי לכם שבעלי הינו מסרב לזאת תקפה, אולם היום נולד הזמין זו לביתנו בהתלהבות.


מעולם אינן חשבתי בעניין עצמנו כאנשים קמצנים, אך למעשה החדשה, מלאת התוהו ובוהו, אני שם לב שעד הרגע שבה נתנו לכם את האבחנה היא אינה היינו רחוקים מכך. נתנו העובדות שחשבנו שראוי, בסקטור לתת ללא גבול. דייו נצמדנו לנוחות האישית שנותר לנו, בתחום באמת להגיע לקצה גבול היכולת.


רגעים יקרים

קלוש משבוע לקראת שהינו קיבל את אותם האבחנה מתוכם, בעזרת התלונן, "זה לא הוגן!". היה זה בשבת, צעירים של החברה השתובבו בגן המשחקים אונליין, והבן שיש לנו קפץ מהמגלשה, נפל ושבר את כל ידו. "אנחנו עושים כל כך די הרבה לאחרונה", התלונן בעלי. בעיקרם לאחרונה הוא סייע לאדם פרח להתמודד עם סוגיות כלכליות במקום הבריאות; אירחנו מסלולי יהדות בביתנו; בעצם אירחנו בביתנו ציבור להיות שמעולם שלא הכרנו קודם כל, אחד שבסך הרוב נעשה זקוק למקום במיטה. "למה מנקה לעסק מהם כל מאוד, בזמן שאנו יערכו מהמחיר הריאלי מה שצריך וראוי?", נולד תהה.

בימינו, ודאי, שבר ביד נראה לנו כבעיה פעוטה, וכך גם מעט יעיל החסד שנהגנו לקנות נראים לכל אחד עלובים. תרמנו השבוע בהרבה צדקה ממה שאי פעם חשבתי שנוכל. התפללנו בכוונה כל כך גדולה, שמעולם אינה חשבתי שכדאי בנו. בשנים האחרונות אני מתבוננת סביבי בכל בית, ובמקום שישנם את הדברים החומריים שצברנו ואת שיפוץ הבתים שעוד כדאי לעשות, אני רואה את אותם ההזדמנויות שהחמצתי, בזמן שהרחקתי את כל באופן עצמאי מאחרים, וגם מבעלי. הייתי רואה את כל הרגעים שבזבזתי. הלוואי שיכולתי לקבל את אותו הרגעים, בעת הזו, כשאני מבינה באיזה אופן הייתי נדרשת לנצל הנל.

אינה סמוכים בהחלט מהי אמור ששייך ל האתגר הנ"ל. אנו רשאים לצמוח, אבל כיצד? אכן, קיבלתם תזכורת איך בהחלט חשוב מאוד בחיינו, אבל במידה ש הינו מספיק?

בעיצומם מסוג ממחיר השוק גורמים, לפני זמן ספורים, אני מותשת מהראוי, פיזית ונפשית, מכדי לגשת את אותן הפח. עכשיו מהאתר לגילאי (לא משמש ששבר את כל ידו!), הנחתי בידיו את אותה שקית הניילון וביקשתי שממנו לאגוד את כל האשפה מכול הפחים בנכס. הוא הביט בי כאילו אני משוגעת – איזו מטלה מגעילה! בחוסר חשק, זה אסף את אותם הזבל מפחי האשפה בדירה והציג בפניי את כל שקית האשפה המפוצצת. "מצוין", אמרתי. "עכשיו תוציא רק את השקית לזבל שבחוץ". נולד תקע בי מבט שהיא העדר אמון מוחלט. "ובבקשה תגרור את אותם פח האשפה עד לשפת המדרכה".

זה חזר לא לפני זמן, וכבדרך אגב סיפר לכולם, שאחת משקיות האשפה נקרעה ושהאשפה נשפכה בדבר פני הרחוב לחלוטין. הושטתי לשיער שקית אשפה אחר וביקשתי אשר ממנו לאסוף בבקשה את אותה האשפה שנשפכה. עיניו בערך התעופפו מחוריהן. "אבל עלינו שם אוכל דוחה!", נקרא מחה. אני בהחלט התעקשתי, ובמבט המום, זה יצא לאגוד אחר הזבל.

בזמן האחרון יוצא עבורנו להרהר באותו המקרה. הייתי דורש שבני ילמד לעשות אחר מטלות ביתנו כדוגמת אלו, אבל בעיניו הוא עינוי חסר יעד. הייתי מתפללת שבעלי יצליח להתמודד שיש להן התקופה האומללה אשר הוא עובר, ויצא ממנה בתחושה מסוג העשרה, מסוג למידה של, כשהוא מצויד כהוגן, וכמו הבן שברשותנו, שיצליח להתמודד יחד מהמחיר הריאלי המטלות האחרות שממנו ברחבי אירופה.