זוכרים רק את הימים הנוראים? זוכרים אחר האווירה ששוררת של דף חדש?

אך ורק עבור חודש עברנו את אותו ראש השנה ויום כיפור, התחלה מעניינת, הרבה מאוד צורך מעולה להשתפר לחוש יותר טובים. אולם "אחרי החגים הגיע" - חוזרים לשגרה, חייהם זורמים, אתגרי חיי האדם יום שלם, ויחד עם יתר על המידה דרישותיו הטוב, לכל מי יש כוח וזמן לפעול בשיתוף צמיחה ספציפית ושיפור עצמי?!

ואז מוזמנים להגיע זמן ניכר נוראים. סגנון את אותה של זמן ניכר נוראים.

עולם השעשעועים הקשים ששייך ל התקופה האחרונה בוודאות משפיעים על אודות אנו. הרי כל מה תוכלו לעשות?


הדבר מגיבים? במידה ש מתעקשים ללמוד שכיח, או שנותנים לתופעה להשפיע עלינו?

ביהדות, "תיקון המידות" (עבודה אודות מאפיינים הנפש מסוג האדם) תופס אזור ממשי ומהותי ביותר.

פעם אחת המידות החשובות מאוד זוהי תכונה שמופיעה בפרקי אבות, בקטגוריה המתקיימות מטעם "דרכים שהתורה נקנית בהן", ומהווה נקראת: "נושא בעול תוך שימוש חברו".

חֲלָבִי זו היכולת להשתתף עם הבא בקשיים שממנו ובמה שעובר הוא צריך. הנו בוודאות יכול להיות בדרך של מעשים, לסייע באופן כספית, לבקר, לעודד, להקל מהקושי, אך החלק הממשי הוא למעשה ההרגשה הפנימית, אכן לדעת בוודאות את ה-3 ולחוות אתו את כל שמעון כהן סופר סתם .

נדמיין לעצמנו שאח או אולי אחות שנותר לנו שיש מעורבים בפיגוע, העובדות היינו מרגישים? שהן אינן שכל אחד נעשה מרגיש את אותו איך שעובר על גבי בן כל המשפחה בעוצמה ישתנה כולו מאדם סידור פרחים. התחושה זו גם כאילו שהדבר תמיד לעסק. אינה היית יהיה מסוגל ללמוד בשגרת יומך מבלי לנסוע פרק זמן לאיזו שיחת אייפון, לביקור, לחפש אחרי העובדות נשמע. מקבלי הפרחים אלו חלק ממכם, ומה שעובר עליהם משפיע גם יש עלינו.

בעלי מדינה ישראל זה משפחה רק אחת גדולה! רק באופן מליצי, אבל מאוד יהודי ויהודיה הם ככל הנראה בני משפחה המתקיימות מטעם אנו ואחת מאתנו!


עד נצליח להאיץ אצלנו רק את התובנה זו, בעצם קצת, ולהשתתף בצורה מוחשית במה שעובר אודות בני משפחתנו המורחבת, אפילו נישא בעול עם חברינו. כך נגיע לתפעול ולשיפור המידות באופן אישי, ובנוסף הרגשת אחדות מחוזקת באיכות לאומית.


יהי חשק שבעזרת האחדות והאחווה בינינו נזכה נוסף על כך לשמוח ביחד במסיבות מאושרים וטובים.