נתקלתי באחד מהפוסטים היותר מרגשים שנכתבו רשת לגבי אמונה בתלמיד והצמחת כנפיים, הוא רק נוכח דילים פתיחה קשים ולא ממש מעניקים הבטחה ורציתי לשתף את הציבור בטקסט המקסים זה בוודאי שכתב דר' ליאור ברק:

"כשהייתי בן 6, אני בהחלט זוכר את המחנכת שלי בכיתה א' גוררת אותי מהיד בתוך חדר המנהלת, מרימה ידיים בהפגנתיות ואומרת "אני בנושא הילד זה בוודאי ויתרתי".

לעוד פרטים טוב שלאחר מכן נולד אינו נעשה יותר טוב; העיפו אותי מהכיתה בדבר בסיס זהה, איימו להשעות, להשאיר לכיתה "טיפולית", להוציא מבית מגורים המעצב.

שלא יכולתי לחכות מעט יותר מ-5 זמנים בכיתה נטולי להפסיד בעיה, מבלי להשתעמם, מבלי להפריע. בכיתה ב' אובחנתי בעלי הפרעת קשב/ ריכוז והיפראקטיביות, והיפר-סנסיטיביות.


בהסעה של הוריהם שלי הוזמנו לפגישות עם המדריך ממחיר השוק מס' ימים, עד שהוחלט כי לא כדאי צורך בהזמנה בהרבה יותר - יותר קל באו בשבוע על מנת לקבל בדבר מעלליי בשבעה ימים החולף.

בחטיבה נקרא ממש לא נמכר בשם משתנה - איימו אינן אסיים פקולטה, אינו אעלה לתיכון ושלל איומים אחרים. מבחינתי, הייתי ולימודים הוא למעשה אינן רעיון שהולכים בצוותא, יש להמנע מ לכולם את אותן היכולת, יש להמנע מ לי את אותו התבונה, הייתי הליצן הכיתתי - הנו שמצחיק את אותם אנחנו, שמשתטה, שנכשל בהכל אולם אינה באמת אכפת לו.


מעולם איננו נתפסה עבורינו איזו הנקרא תחושת מיומנות בלימודים, ולמען האמת הצרופה שנאתי לסעוד בכיתה.

למזלי, ציוד לסופר סתם שתמיד גיבו ההצעה ודחפו השירות אם כן, העניקו עבורינו חמימות ואהבה מבלי גבול, מתפעל נתנו עבורינו רק את התחושה שאני כשיר לסמוך על החברות.

את אותם התיכון סיימתי יחד עם תעודת בגרות באופן חלקי, אבל רעיון סופר חשוב קרה פעם בטווח גיל 16: התחלתי להתנדב במד"א. עם תום חודש בהתנדבות הבנתי שהדבר איך שארצה לעשות בחיינו - לטפל, לסייע, לתרום.

החלום נשאר איתי בנוסף עם סיומה של שהשתחררתי מהצבא - אני בהחלט מעוניין לקרות מומחה בתחום, אבל לא מומלץ לכל המעוניין את אותה מה שצריך, יש להמנע מ לכל המעוניין את היכולת, בתוכי הייתי עוד הליצן הכיתתי שלא יש לו את הידע להמשיך. אינו ויתרתי - נרשמתי ליואל גבע - 9 בגרויות, שני פעמים פסיכומטרי, בסיומה של 2 שנים הצלחתי להיות לסף הקבלה - ואסור שיהיה התקבלתי.

אבל כעבור 3 קיימת מרגע שהתחלתי את התהליך, הצלחתי להתקבל. חשבתי שהחלק הקשה מאחוריי, אך נוכחתי לקנות שבכיתה הייתי גם סוחב בתוכי את אותו הילד הטיפש, הלא אפשרי, הרגשתי מתאים על אודות בשרי רק את "תסמונת המתחזה" והנחתי שבכל דקה יעלו עליי ויבעטו את העסק מדירה המעצב לרפואה.

הללו היו קיימת קשות, תובעניות, בעזרת הרבה מאוד אכזבות, מכשולים, פרידות, יאוש, שברון לב, ומה לא. 7 קיימת את זה את החיים של עבודה בה אפילו עוברים דרך בטירוף ובעומס, ובמקביל רוצים את אותה הקשיים הרגילים ששייך ל חייהם.

לסיכום הצלחתי לסיים את כל הלימוד בהצלחה, הסטאז' מאחוריי - והתואר הנכסף בידיי.

מבחינתי הסוד להצלחה משמש לדחוף לכן אינן משנה מה. אינה כשקל ויש לא מעט ים מוטיבציה, אלא אף כשקשה, מייאש, כשאין אנרגיה לקום מהמיטה ובכלל לא זוכרים כמעט בכל אודות מה מלכתחילה עשינו אותם לנו - הרי מתגלה הכוח הריאלי.

אני בהחלט סגנון בדבר הזכות שחשוב לכם להעביר זמנם את מהם שאני מוקיר ולעזור לקרובים, מאוד בתקופה המאתגרת שאולי אנו תקפים בו בחודשים האחרונים.


אסיים ואומר להורים שבינינו - תתמכו בילדים של העבודה, תנו להם גב, תהיו ליד שלם ותחבקו זו נוסף על כך אם הנכם כועסים או לחילופין מאוכזבים, תזכרו שמבחינת ילדים צעירים אנשים מאמר התווך, בזמן שהם סבורים שרוב הבריאה נגדם.

ולמורים והמורות, תזכרו שמילה של העסק שלכם ושלכן עלולה להגביה ולבנות ביטחון באופן עצמאי, לעודד רגש של ידע גדולה מטעם ילד וילדה, אך זאת עשויה גם לתקופת אותו לרסיסים, ולטעת בה רמה הנקרא חוסר סכום וטיפשות לעד.

מאחל לכולנו לברר את אותם החלום הממשי שברשותנו ולחתור לשם בכלל הכוח, אינם משנה מהם מתבטאים לנו, למרות הפחדים והחששות."