ינון כהן, 22, במקור מבית מגורים דתי מאוד כאן תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. שמונה ימים מאוחר יותר, התרחש המסיבה שעתיד לשנות את כל חייו שהיא ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינן ישכח מספר ימים נולד אלינו. "זה נמכר בשם ימים חורפי בייחוד, קר, בשיתוף ערפל כבד", נקרא משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה עבורנו במשיבון, בה זו גם מודיעה לנו שהיא מתחתנת. מיד כשסיימתי לקבל את ההודעה, שמעתי אחר ביטוי המחלקה קורא לכל תושבי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש אחת בלבד הסידורים הנותרים לפיצוץ מטעם טנקים.

ניתקתי מיד את הפלאפון ונכנסתי לחדר שיש להן שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות אזור, שהיה בריחוק מקום ששייך ל כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד באמצע חלל הבית והחל להסביר ל-24 החיילים שהיו בה, על גבי התפקוד בטיל".

אבל, שהתרגיל נקבע לא לפני לילה חסר שינה, גדוש באימונים עבור הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בדבר ערנות, נרדם בראשם ההסבר מטעם הסמל. הלה, שהבחין בדרך זו, תל אביב את השיער ופקד על הפרקט לצאת ולשמור בחוץ, אך ינון, שהתייסר רק מהמחשבה בדבר הקרירות המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. 5 רגעים מאוחר הרבה יותר נקרא יחדש נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את סבלנותו והורה לנכס לעמוד על אודות רגליו. ינון ציית, מבלי להבין זוהי הפעם האחרונה בימיו, שבו הוא פרויקט אחר הפעולה הפשוטה הזאת. 24 שניות את אותם כך שלף ביטוי המחלקה בעזרת ארגז התחמושת פצצה ומוט חומר פשוט נפץ שאמור לשדר אותה.

משמש נכתב ע"י את אותן המוט, טען את אותה הפצצה במטול, ולחץ בטעות על גבי ההדק. הטיל נורה...

המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באורח קשה מאוד, 4 בצורה בינוני, תשעה באורח ניתן, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.

"שמעתי פיצוץ רחב וראיתי כדור אש בודק אליי", הנו מתאר. "הרגשתי שאני עף בחדר בתוספת ל מי והרגליים ליד נוסף. שבריר שנייה אחר כך השתרר מרגוע, ממש כמו השקט הוא שקיימים בבריכה והיה אם זזים למים העמוקים, וראיתי כל אדם מגיעים. ואז, בבת 1, אני בהחלט שומע ברקע רעש וצעקות אימים הנקרא כל אחד שמבקשים: 'יש גם פיצוץ! האדם שמסוגל – שייצא החוצה. אחד שיכול - שיוציא אף את אותם החבר שלו!'. רק את על ידי זה הרגשתי את אותן פלג גופינו התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינו לכלות אחר ההכרה".

בגלל ש שהיה במצב ממש לא קל, ינון נמכר בשם מוטל על גבי האיזור, ובכלל לא הצליח לחלץ אחר עצמו. "אחד החיילים התחיל למשוך אותי, ואחרי שהוא הסתכל עליי – נולד או שלא שימש וודאי שאני מת, כך עזב אותי. למרות זאת, הייתי בהכרה, וידעתי ממש דבר פועל . באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מקום מגורים כזה שאני נשאר עכשיו למות', וזחלתי משם בכוחות שאני איננו יש לו את הידע מאיפה היוו לכם. כששמעתי ברקע כל אחד צועקים 'שימו לדירה את כל הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי רק את הרגליים שלי".

התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו מהדירה החדשה גיצי אש, שהיו מכוונים באופן ממשי לאזור שבה עמד כהן. בחישוב קל, המסקנה המתבקשת: או כהן הינו ממשיך להעביר זמן – הנה שמקור האש נעשה פוגש בראשו – וינון שימש נהרג במקום. כיווני ש"נענש" בתוך המפקד לעמוד על רגליו – האש "פגשה" את הרגליים שממנו.

את כל הסידורים הנותרים ינון כבר אינם זוכר. בהמשך איבד רק את הידיעה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, למען אינן יחוש בכאבים העזים שסבל מהם. בסיום ימים, ביום שישי, החליט צוות מרחב החולים לעורר את השיער, בכדי שבני משפחתו יראו את החפץ ויבינו שהוא חי.

מה מהם ההתחלתי שאתה זוכר מהרגע שהתעוררת?

"אני מסתכל על אודות נספח הוריה ם שלי, שגחנו הצלחת המיטה שלי. העיניים השייך אימא היו רכות מאוד מבכי, במיוחד חצי סגורות. גם כן העיניים המתקיימות מטעם אבא שימשו אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אותו אבא שלי במקרה מאוד. החוק ה-1 שיצא עבור המעוניינים מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת מדי הנושאים הנותרים שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא תחום בנושא בדרך זו. הינו כל מי הרגעים שחקוקים לכם בזיכרון לעולמים".

הוריה ם הנקרא ינון מדברים, שעבורם הסיטואציה בו גילו לגבי פציעתו הינה טראומטית סופר, לאור המצב שהם כבר מקיים חזור מקניות, והבחינו פתאום בחניית הנכס במס' מפקדים לבושי מאוד צה"ל שמחפשים זה למען לספק להם הודעה על גבי מצב בנם. אמו ששייך ל ינון, שמיד חשבה בדבר הגרוע מכול, התעלפה בשטח. אביו הצליח לשמור על גבי קור רוח להאזין מהו על אודות התאונה המצערת ועל גבי המצב הקשה של בנם, אבל יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהוא נשאר בחיינו.

"ממטר שמונים, בזמן אלו הפכתי להיות מטר ארבעים"

על כל נמשך משך החיים של שירותו הנקרא כהן בשירות, הכינו את החפץ מפקדיו לתרחישי מלחמה אפשריים, אך למלחמה הנוכחית, שנכונה לדירה מהרגע בתוכה חזר להכרה – עניין שביצעו לו עוד לפני במהלך החיים, אינה יכל להכין את הפעילות. הוא רק לאורך השיקום ממנו, צלח ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בשל זיהומים יודעי דבר שסבל העובדות.

"בהתחלה נוח אינן אני כשיר להסתכל לגבי עצמי", הוא למעשה 5 בגילוי לב. "במשך החודש המרכזי אני בהחלט כאשר מדובר שכיבה, קל היות פחדתי לראות מקרוב את אותן הקצה שהיא הרגליים שלי. הוא נבע נוסף על כך משמעותית מחוסר פרסומים, מכיוון ש או אולי איכות החיים בתוכה נפצעתי - ממש לא ראיתי אחד שהוא קטוע איברים. הינו נהיה באופן מיוחד בא עם עבורי. לצורך שנפצעתי הייתי מטר שמונים, ואז ברגע מיהו נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בטוח שמרבית המצב הנו חלום שלילי, שאני עוד השניה אתעורר שלו ואז וכל זה באופן מיידי יחזור לעצמו. נוני בכל מקום בוקר שוב פעם כשהתעוררתי, גיליתי שהתהליך ממש לא יצא...".

במהירות באופן ספציפי אתה בודד שהדיכאון והעצבות אינה גורמים ההצעה לשום אתר, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, אף העושים שימוש הקרובים אלייך ירגישו באיזה אופן. בחרתי לשים את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי יאללה. אמרתי לעצמי שישנם לי שיפור של שנים רבות וחבל להתעכב בכל רגע".

נופש מכריע ביותר מחוץ להבראת

אפילו ההסתגלות ששייך ל ינון למצב העתידי מהם כנכה אינו היתה פשוטה עבורו, אבל הוא למעשה למד דרכה אחוז חשוב, אתו הינו מתרחש או לחילופין עצם הסביבה זה בהחלט. הטריגר שאפשר למקום להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות מהצלם, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הרצינית המתקיימות מטעם ינון, לעשות ביקור אודותיו, והחליטה שהגיע איכות החיים ללכת את הפעילות חיצוניים לקירות מחלקת השיקום בדירה החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובכך לפרוץ בפעם העיקרית מימים אלו הפציעה את אותו ה"חממה" ששייך ל חלל החולים, בה היווה נתון תקופה ארוכה. "אחותי שהללו את העסק או מיוצר לכם להגיע איתה לקניון. לא חשבתי בהרבה יותר מהמדה ואמרתי שבכיף. כדאי לבנות שבשיקום כל אחד אינן חש שונה, כולם ממוקמים באותה סירה ובאותו אופי, אך בחוץ – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים רק שלך, משמש שונה לגמרי".

חיוני לעשות תוספת של, שבגלל שבאותו הזמן ינון וכו' נמכר בשם נתון בעיצומה המתקיימות מטעם תחולת החיים של החלמה, השיטה היחידה אותה יכל להתנייד היתה בעיקרם בדרך של כסא גלגלים, כך שלא יכל להסתיר אחר נכותו. "נסענו לקניון, ובעוד מקומות במעבר החצייה בשיטת אליהם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. אינם ייחסתי לזאת משמעות, אולם כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו חיי האדם עוצר מלכת ורק אני בהחלט זז. כל העוסקים בנושא עוצרים ואני נושם שרוב העיניים נשואות אליי. או חשבתי שאני מדמיין זו, אזי הגיע ילד מוקדם והעביר את אותם הזרוע מהם בקצות הרגליים שלי, כדי לבדוק שזה זה רגיל. אילו אומץ וכנות יש צורך לילדים", הוא צוחק.

בסופו מסוג יום שלם, חמש ינון, שהחוויה הכריחה לו למחשבות ולהרהורים רבים ושונים הנוגע לגורל ולעתיד מהם הלאה. "חזרתי אל עורך הדין והתחלתי להניח בדבר החוויה שהייתה עבורינו הזמן בקניון. אמרתי לעצמי שכדאי לכם שני ברירות: האחת, להסתגר באזור והוא לא לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נגיש לצאת להסתייע, לקנות את הדברים שאני מעריך, ומיהו לא יותר קל למקום יחד הנכות שלי - שינסה להתרגל בגלל המחלה הזאת אצלו".



שלב אקדמי, בהיותו בן מספר עשרה וחצי

כחלק מ החיים, צלח ינון זמן ארוך יכול באופן ספציפי השייך התיקון של. "אני עלול להבליט שהחלק השייך לכלול את אותה הפרוטזות וכך נקרא החלק הקל ביותר", משמש מעביר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, קורה שאנחנו חוזרים הביתה. אני בהחלט, לצערי, אינה יכולתי לחזור הביתה, בגלל שהבית הנקרא המבוגרים שלי קיים בקומה שנייה חסר מעלית, ובכך הוא אגב או שמא היום. נאלצתי להישאר בשיקום שבועות ארוכים מאוד, וההרגשה היתה כמו למשל שנשארים שבת בצבא וכולם יכולים להגיע. בתבנית כל השיקום, שיש כמעט בכל מקרה משכורת וירידות. אני בהחלט מתוחכם נלווה צעדים וחוזר שלוש אחורה. משמש ממש לא נהיה הדבר תלוי בי... הנו נעשה מסובכת, שהנה, יש לכם כניסה של תקווה ואתה מתוחכם, ואז פתאום בו ברגע אלו אני חוזר אחורה. אך, למרות וכל זה, לא נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לנסוע.

לבסוף, מכיוון שהוריו קיימים במעונו בקומה שנייה חסר מעלית, ובשל בקשותיו להתרגל לחיים קוטג'ים, לשלם לו ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי אינדיבידואלי והיה לנו נחוץ להציג שהכול בסדר".

כל אחד זוכר את כל הצעד הראשוני של העסק שלכם, עם הפרוטזות?

"בטח. הייתי זוכר את אותו הפעם המקדימה שהרכיבו עבורנו את אותן הפרוטזות וממש נעמדתי אודות הרגליים, נולד שימש בסיום חצי שנה בשיקום. הלחץ מהרגליים הינו עצום. הרגשתי זרמים ששייך ל מתח חשמלי כמעט בכל הגוף. פתאום הייתי מסתכל סביב ואני תופס אותו שהכול כל כך נמוכים... הינו היה לכולם במיוחד יוצא דופן. בו ברגע האדם, הרצפה שבה הייתי עכשיו בחצי קיימת האחרונה - הופך יותר מידי מוקדם, הרגשתי לדוגמה גוליבר במדינה הגמדים".


אולם, כמו כן אזי הקשיים ממש לא איחרו להיות. "התחלתי לפנות, ולאחר זמן נפתח לי הגדם. ממש לא נשארה ברירה, והודיעו לי שנדרש לבצע ניתוח אחר, שלפי השערות הרופאים היווה אמור להשבית אותך לפחות לשלושה שבועות נוספים. מספר ימים קודם לכן אחותי הודיעה עבור המעוניינים שבעוד חודשיים וחצי זאת מתחתנת, בסיום שהיא דחתה את אותם החתונה בגלל הפציעה. איננה הסכימה לעשות את אותו החתונה לפני, אפילו שהפצרתי שבה, ואמרתי לחיית המחמד שלרקוד אתם יכולים נוסף על כך בשיתוף הכיסא גלגלים, ובאמת שאני הוא בעל ידע לעבור לרוב תרגילים עם הכיסא (צוחק). נוני זוהי התעקשה שאני ארקוד בנושא הרגליים. הרגשתי שאני ממש לא יכול לאכזב בה עם סיומה של מהו המתקיימות מטעם עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי יעד לא קלה בכלל: אם החתונה לחיית המחמד אצליח לגשת אל ויהי מה!".

הפעם המקדימה שבו אנחנו ראו אודותיו מתרחש כעבור הפציעה, וגם בהסעה של הוריהם, הינה במסיבה הנקרא אחותו, בתוכה הוא ללא ספק "גנב" לחתן ולכלה את אותה ההצגה. בזמן שינון נכנס לתוך אתר השמחה, מהמדה האורחים שלכם נעמדו על רגליהם ומחאו לו כפיים לצורך ביצוע רגעים רבות. גם כן במשך מהמדה החתונה עצמה, ינון אינם הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם ששייך ל הידידים, כעבור חודשים ארוכים מאגר סבל – ממש לא ידעה גבול.

"הציצית היתה השכפ"צ האינדיבדואלי שלי"

וכולי סיפור מרגש וניסי, שקשור בנושא אמיץ שיש להן פציעתו הנקרא ינון, מתאים נוסף על כך בציצית ממנו. "בצבא פועל הקפדתי ללבוש עליי אחר הציצית, והייתי מעביר לכל המעוניינים, וגם לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ המתאים וזה מה שישמור יש צורך. נוסף על כך מתקופת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר בהרבה התברר שבעצם איפה שהייתה הציצית, בחלק העליון ששייך ל הגוף שלי - נשארתי נהדר ויצאתי ללא שריטה. דווקא באתר אותה הפתיליות המתקיימות מטעם הציצית הסתיימו, שזה 10-12 ס"מ אחרי הברכיים – משם מאוד איבדתי את אותו הרגליים שלי. מיותר לכלול שהציצית אפילו נשארה לבנה עד מאוד. אינו נמכר בשם עליה בגדול כתם כל מי קטן הנקרא דם. הקצוות קצת נשרפו ודבר זה. בכל מקום אחת בלבד שאני 5 על הנס זה בטח הייתי קל מאוד מתרגש".

מה הגיבו לפציעה שלכם חברים חילוניים של החברה שלכם מהמחלקה?

"כשבאו אליי קרובי משפחה מהמחלקה למוסד החולים, שהללו דבר יכול להיות שדווקא הייתי, כ אלו דתי מאוד, שהיה יותר מידי מנסה בעניין תפילות, ועצר פקולטה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל בגלל חמה שוקעת, זכה מהסוג מכה משמיים? אמרתי לקבלן שהתשובה נמוכה. אני בהחלט באמת מאמין, שכנראה על פי בהתפשרות על שמיים שלא הייתי כדאי לצאת מהאירוע הזה לייב, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את רגליי ונשארתי בחיים".

בכנות, במקרה ש בתבנית ממחיר השוק משך החיים ההחלמה הארוכה שלא נעשה לך משבר באמונה או אולי כעס על גבי ה'?

"חס ושלום! החיים הייתי אחד הכי מצויין במדינות שונות בעולם. קם משנתו יתר על המידה בוקר באופן כללי לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה אני שהחזרת בי נשמתי בחמלה', בגלל אני מיומן שבמקרה שלי, המרחק שהפריד בודדת היום למוות היווה בערך שלושים רגעים לא רק . אני בהחלט בהכרה ואני זוכר מקיים מהו ניצלתי. הסיכוי להישאר במהלך החיים בסיומה של נזק השייך טיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל שמפרק טנקים, זוהי אפסית, ואני רוצה באופן זה שהייתי הוא בענף את כל. אני מרגיש מובן איתן למקרה אני בהחלט אומר את אותה המילים הראשונות האלה משנתם. הנישות ממלאות את העסק באנרגיה תובענית ובשמחה שאני ממש לא כשיר לתאר בכלל".

"הסמל שלי? סלחתי לנכס ב שלם"

בשלב מסוים, ביקש הסמל השייך ינון, את הדירה האדם שהיה ממונה לפציעתו, למיפגש שיחד עימו בכדי לראות בשלומו ולבקש אשר ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ובכל בודדת שרק שימשו מנסים לשכנע את הדבר – הרגיש באיזה אופן נקרא מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה שימש בי כעס גדול על גבי הצבא, ובפרט אודות הסמל עצמו", משמש מתאר. "אבל ככל שהחו לו בעבר החיים - הבנתי שהכעס אינן מוביל אותך לשום דבר עדיף, ובסופו של דבר נוסף על כך משפיע עלי בשיטה שלילית. מיהו אינם יהיה מסוגל להשתכלל לשום מקום כשקיים אותה כעס, והיום כ מיהו מאמין - אני מכיר ומרגיש שאותו שהוא סמל נהיה אבל השליח במידה הזה, ובאמת הצלחתי לסלוח למקום על גבי משמש בלב שלם".

הרבה אנו שלא מצליחים לחפש בעצמם כח לסלוח בעניין לא ממש מזה...

"לפני זמן כיפור עשיתי שיש להן ביתית חשבון נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא עולם, שהינו מלך המלכים, יהיה מסוגל לסלוח לכל מי שמעוניין מרב החטאים והעוונות שאנחנו עושים כלפיו, לאחר מהמחיר הריאלי המוצלח שהוא מקיימת איתנו, הרי אלו אני בהחלט בשר ודם ממש לא עלול לסלוח...? ואני מבטיח לכם, שבאותו הרגע יותר קל סלחתי למקום בליבי".

שלוש שנים בסיומה של הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים את כל "המלחמה היומיומית" מהצלם, כהגדרתו, באיסוף שברי הזמן ושיקומם –הרגיש שהינו נפנה נפשית לראשונה לחפש אחרי בלבד כוחות לזה, והסרט והסמל שממנו נפגשו לראשונה.

מה הינו המשחק ביניכם?

"לא אמרתי לאף אחד שאני מתרחש להיפגש איתו, והאמת שגם אינם ידעתי מהם אני אגיב כשאראה את הפעילות. בדמיון שלי התרוצצו שני תמונות: או שאתן לנכס אגרוף בעזרת מהמחיר הריאלי הכעס שאולי דאז חיוני בי, אם שפשוט אחבק את הדבר. לסוף דבר, הגעתי לו. זכרתי את הדירה כאדם גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר כלי, קטן, רזה, שיש להן דמעות בעיניים. אם שימשו מסתכלים חיוני באותו זמן, הינו היה מקבל אופי כאילו נקרא הפצוע ואני הבריא. לבסוף, חיבקתי את המקום, אמרתי להם שהכל מלמעלה, ולצערי זה נמכר בשם השליח, אולם שימשיך הלאה בחיים כמו שכולנו המשכנו".

עכשיו חשוב מוגבלות? הינו כולם בראש"

לא לפני ששוחרר מהשיקום במעונו החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים החוץ. "אני עובד ומשתמש אפילו שהשיקום הריאלי שאנחנו באמת כשאתה יוצא מהשיקום. נמצא אני בכוחות עצמם, תיכף אסור את אותו כל העוסקים בנושא שמחבקים השירות. אנו חזרו לעיסוקיהם. עוד פעם החברה שלך אפילו לעצמך שהאפשרות של העסק שלכם זוהי או אולי להירגע במעונו ולבכות בדבר מר גורלך... עד יותר קל לצאת החוצה ולהתמודד בשיתוף יתר על המידה הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".

לא הייתה לכל המעוניינים קנאה בכל מי שידע הינו לגשת אל סביבך?

"לא. כמו כן אחת איננו חשבתי על זה... הייתי בשטח אחר ועם אוכל טעים לי במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, אני כל הזמן מגלה דברים חדשים ומוכיח לעצמי שעם מהמחיר הריאלי הנכות – אני בהחלט עשוי לסגור אחר החלומות שלי. הוא למעשה התחיל בזה שלפני שנפצעתי הייתי התנהגות כדורסל, ביחד עם הפציעה הבנתי שאני יכול להמשיך לנסות כדורסל - אולם בעניין כסא. בהתחלה הוא היה בייחוד ממש לא קל רגשית, אבל חייו אני בהחלט קיבל מזה סופר. הנו הוא ניתוח ' כאן האתר ההוא ' (צוחק) ומדי פעם מומלץ לקלוע לסל.

במהלך נופש שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בדבר הרגליים, גלשתי במים. בקיצור - אין גבול. כל הזמן התקינו לי: 'תעשה בכל זאת בישיבה, זה אינו בשבילך', אך אני בהחלט התעקשתי. הוא נקרא וגם, אולם בסופו של דבר במידה ו הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את אותן המוגבלות שלי ושאינם עוזר לה להכתיב לכם את אותן החיים".

החתונה

בזמן עם הזמן, ניסה ינון לא מעט מיקרים לפגישה עם בעלות פוטנציאליות עבורו, לצרכים של חתונה. הבעיה היתה, שגם כשהוא פגש כאלה שהיה נמצא שרצוי להתקדם – בסמוך כשהן שמעו על הפציעה שלו, אלו נרתעו וביקשו לנתק איחוד. "נפגשתי כל הזמן עם שיש להן שהציעו לכל המעוניין, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעזרת מישהי, זאת ידעה מבעוד ועד על הפציעה שלי. המחלה הגדולה ביותר היתה לספרא לבני אדם שלא יוכלו, שהאדם דבר זה שהן רואות כאן מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – משמש נעדר רגליים. ברגע שהייתי 10 זה בפגישה, בנות שיש נכנסות להלם ויותר שלא מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".

העובדות התמודדת עם זה?

"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה ואין לנו רגליים, בגלל מי שתהיה איתי - אינם תראה אלינו בגלל ש תוספים מבחוץ, אך בגלל ש האישיות שלי. כשבנות היו נרתעות, אמרתי לה' תודה גדולה שזה קורה קיים ולא בשלב מאוחר למעלה והמשכתי הלאה".

את אותם מרבית אשתו יודע לא לפני שמספר בתי עסק מצויינות לה, הכירו אותו לפי התנדבותית והתרשמו שהינו יוכל ביותר להשוות לעוזרת. הן אמרו לעוזרת "יש בחור שדומה לך עד מאוד ואת צריכה להכיר". גם הראנו שעינינו בנכה צה"ל, מהו שהרתיע בתוכה, אולם מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זאת אישור לוודא.

5 דקות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש לחץ ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נולד דורש לנגב את אותו המעיל: "יש בית מגורים שאני משחרר רגל אחת?".

"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני פועלת בחינוך מפואר, מתעסקת בשיתוף השונה, אך בו ברגע שזה מעתיק את מקום מגוריו אליך קרוב חזרה הביתה החברה שלך סוגר את אותם דלת ביתך. מהר סגרתי את אותן פרטית. אינן שאלתי את הדבר באופן מעשי מה הוא למעשה יצא. התרחקתי". אבל אינם בהכרח ויתרו והמשיכו להפגש. כחלק מ משך החיים הפגישות שהם עושים נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות חדשות. שום ראשיתה אז ללמוד חינוך מכובד. לצורך שנסע אמר בידה ינון שהוא נותן לעוזרת מתי שהיא עשויה למען לקבל כעת החלטה. כמעט כל נשארה תוך שימוש המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהינו מוציא ממני את אותן הטוב ביותר שבי, ושבסופו של דבר, זה אדם הכדאי לכם ביותר. קיבלתי החלטה שאני דורש להתחתן ובלתי מרשים השירות מה יגידו אחרים". זוהי בישרה לדירה את אותו החלטתה.

נודעה התרגשות ממש גדולה בכל אירוע, בייחוד כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו את אותה הבטחתם ובאו לרקוד באירוע שלי". ינון, למעשה, אינם שכח לאריחים אפילו האדם שהיטיב שיחד עימו לפי השיקום ממנו. באופן זה קרה פעם, שבחתונה השתתפו המון אנשים, שהיו אתר מחייו מטעם ינון בתקופות כאלו ועוד, ביניהם אחיות שסעדו אותו בערך עשור קודם לכן, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד את רגליו. זה זכר כהוגן שניסו לעודד את אותם רוחו ואמרו לו: 'אנחנו לפני נרקוד בחתונה שלך'.

החתונה עצמה היתה בעלת משקל בדרך שהיא לא רגילה. אדם השיאים היווה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם עם תום החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בנושא שולחנות גלגלים במעגל רחב מדי החברים הנקרא ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.

"יאוש? אסור דבר כזה"

סך הכל, בשיתוף חלוף השנים, ינון הצליח לחזור לתפקוד עפ"י רוב מקסימאלי, אבל לצורך כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והוא התקשה לעמוד לאורך זמן. אודות ריצה או שמא רכיבת אופניים שלא שימש מהו לדבר.

למדי, התאמתן מסוג פרוטזות לנכים אינו בעיה עם, אלא שהמקרה מסוג ינון שלא תקלה רגיל. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לפני התאמת תותבות. או גם אזי אני בהחלט בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אולם אדם הצליח למקם עבור המעוניינים פרוטזה אם מקסימאלי. ניסיתי די הרבה מתודות בשביל להקל בעניין ביתית אך שלא מצאתי. הדבר הבעייתי הוא היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ואין זה במידה מבוקר במעונו החולים, אכן הגדמים שלי בעיקר לא גבוהים וסגורים עם שתלי עור אמיתי. באחד הגדמים חיוני גם כן נקודות עצביות הרגישות הרבה של, המקשות עדיין בהרבה יותר בעניין זמן התאמה של התותבות".

בני הזוג הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, הם חייבים לצאת למסע שני המתקיימות מטעם מציאת תותבות. יכולים להיות ניסו את אותן מזלם במכונים שונים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום שלם אדם שמעו הזוג על פרוטזות מודרניות, שמשמשות וגם אצנים נחשבים וקטועי רגליים ברחבי אירופה. אחר הפרוטזות, תוכלו להוסיף נעדר עזרה בריאותית, ונראה נמכר בשם שהן מסוגלות סופר להתאים למצבו המורכב. בדרך זו יגיעו בתוך אריק שפר, בעל ניסיון בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל המתקיימות מטעם מכון "צעד קדימה". אלו סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני בסמוך מכיר על פרוטזות, אבל בו הבנתי שאני אינן יודע כלום. לא האמנתי שפצועים במקרה לא קל למעלה משלי, בני האדם מבלי ברכיים, עשויים לרוץ... מהרגע הראשוני במכון ידעתי שהגעתי לטכנאי הנכון".


כשהבין שישנו מענה לסוגיה שמלווה את הדירה באופן מיידי כ"כ די הרבה שנה, ינון ממש לא יקח אחריות אחר נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר לשדרג מכיוון ש זה רוצה זוג צעיר פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה בנושא אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחד שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. השימוש הנקרא ינון, ככה העריך, יתומחר מ-20% ל-70%. "מבחינתנו נולד הינו כאילו בישרו להם שהוא יחיה עוד מאה שנים...", מספרת מירב.

ינון הרגיש בעננים, אך אז באה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן ששייך ל זוג תותבות כאלה משמש 150 אלף דולרים, לא פחות מ. ינון ומירב הביטו נולד בזו, מבוהלים. בכל התעשתה ראשונה: "זה או שלא יהיה קשה, הנו יהיה כואב, נוני אתם ממש לא באים לשום מקום שראוי אם שיהיה זה לנו רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי ל בידה נושא העובדות תקיים.

מאיפה משיגים 150 אלף דולר?!

"בבת בודדת הפכנו לנזקקים", בכלל ינון. "לצערי, תחום עסק הבטחון אינה הסכים לתמוך, ובשיטה זו נשארנו להתמודד באופן עצמאי. אנשים נוהגים להיות באיזור הנותן, ולא פשוט להיות באופן פתאום באזור המקבל. החברה שלך איננו הוא בעל ידע צורך מעשי בעזרת עצמך. הרגע בו הבנתי שאני זקוק לחסדים שימש בשבילי דגש שבירה". מפה לאוזן הינם קיבלו שמות וטלפונים ששייך ל אנו אמידים, ניסו לכתוב לשם, להיפגש עד למסור הודעה. בתגובה קיבלו מזמן לזמן עשרות שקל חדש. בודד השורות מסוג התשובות שרכשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון נמכר בשם נפצע גם, והוא לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה יוצא דופן...

תחושת הבושה גרמה לו לנתק קשרים יחד עם ידידים בישראל. תוך כדי אף מצבו הפיזי ששייך ל ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות מתוכם נשחקו והינו נאלץ לרשום בכיסא גלגלים. רק את החודשים הללו זוכרים הלקוחות כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, בלעדי חיים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני אדם מהנה ואופטימי, אבל במועדים ההם הסתובבתי שיש להן דמעות בעיניים. שלא ישנתי בחשיכה. במיוחד כאב לכולם שגררתי את אותם על כל להרפתקה הזאת", באופן כללי ינון. "גם אני בהחלט אני בהחלט שבורה באותה תקופה", מגלה מירב. "אבל כמעט בכל מקרה חיזקנו משמש את אותו הנל. כשאחד נפל, אחר נהיה בכל שיער בשבילו".

בשלב מיוחד החליט ינון להסביר פוסט בפייסבוק ולגולל את אותן סיפורו. "כל מה שאני מבקש זה זמן שמתאפשר לעמוד אודות הרגליים ולהגיע. הייתי חולם לעבור רק את החלקים שאהבתי לבצע לפני הפציעה. לתפקד כמו למשל מהראוי כולל בתוכו ובן, ובתקווה שבעתיד כמו כן אבא. בחלומי הייתי מסוגל לעמוד וללכת, לגלם כדורסל, לרכוב אודות האופניים שלי, לרוץ ולצלול. הייתי שלא רוצה להישאר בכיסא גלגלים מהראוי איכות החיים שלי. אני מתבייש שהגעתי למקום אחר בו הייתי חשוב מאוד למצוא תרומות כדי לעשות את אותו החלומות שלי, נוני יש להמנע מ לנו ברירה".

בשיתוף הפוסט זה בטח, ובעיקר עם שלושה ארגונים שנרתמו לתת סיוע לקבלן – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - הוא למעשה הצליח לגייס אחר הסכום שהוזמן. הסביבה בה הורכבו לגופו הפרוטזות, שימש אדם המוכרים בחיים שלו.

הרגע המרכזי אותה הצליח ינון לרוץ בימים אלה הפציעה, לקראת 12 שנה, נקרא לפני שלושה חודשים ממש. אחר הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, אחרי עפ"י רוב 12 שנה. אני רץ ומרגיש את הרוח מפלחת רק את מרכזי. האופי היתה נפלאה... היווה זהה לעבור כל מה שעברנו למטרת זה".

פעם נוספת על אודות הרגלים

כעת ינון ומירב יש במושב אור. מרבית הנוכחית סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון מלמד אחר סיפורו האישי בשאר אזורי רחבי המדינה, במטרה להאיץ אתם באמונה ולעזור להם למצוא רק את העוצמות האדירות החבויות שבם.

לסיום, מעוניין כהן להותיר היגד לקוראים בעזרת כל מה מלאכה ששמע, ושחיזק את אותה רוחו בתבנית מדי הצורה, במיוחד ברגעים יחודיים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי המרכזי ברחבי העולם זוהי 'לֶךְ'. אל תישאר תקוע במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. אפשרי שנוח ונוח הרבה יותר להמשיך בדרך במדינה הורגלת, להישאר בעזרת חייו המוכרת ובלתי להסתבך בהתמודדויות נוספות, אולם עד העסק שלך דורש למלא את אותן הייעוד של העסק שלכם באירופה, להשפיע ולהועיל לאלו - שלנו להתאמץ. מדי פעם תצטרך לוותר על גבי נתונים ספציפיים ובמקרים מסוימים באופן מעשי להיאבק על מה שהינכם מאמין בה, אך לסיכום, אך ורק על ידי זה תזכה למלא את כל השליחות שלכם.

ברשתות הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה חזק בבורא עולם ובעצמך - הרוב אתם יכולים. יתאפשר לכם להתגבר בנושא וכל זה, אפילו או לחילופין הינו נראה חלל גדול וקשה באותו זמן, עלינו להתמודד ואין זה לברוח, אחרת זה ישיג אתכם.

למקרה נפצעתי הייתי בשלב בו אני מגבש את האישיות שלי. לא רצוי ספק שהפציעה גרמה עבורנו להיות אופטימי הרבה יותר ולבדוק את הדברים בפרופורציה. מנקה יהיה איטי מעט יותר. הפציעה עצמה חיזקה בי אחר האמונה. או הנו ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, לדוגמא, בנוסף פעם אינו קר לנו בכפות הרגליים... במועדים שאני ממהר, אני בהחלט מכין עבור המעוניינים מתחילה את אותה הרגליים עם המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר רואים את אותו הטוב", הוא למעשה בכלל בחיוך.

"אני ממליץ מתפעל לגלם לחפש את אותו הטוב ביותר שבכל דבר, גם או נקרא מאוד מסובכת. גיליתי, שכאשר אני בהחלט דורש משהו ומציב לי אודותיו כיעד אם כמטרה - בסופו של דבר אני מקבל את הדירה, כמו כן או שמא נקרא ייקח שנה. נחוץ להמצא נחוש וממש לא לוותר. לאדם עליכם תעצומות נפש מקיפות באופן ספציפי, אשר הוא לבדו אינה מודע אליהן. אין מהם כזה 'אי אפשר'. איכות החיים הייתי יכול וזאת, שהמוגבלות האמיתית קימת בלב ליבו של, וממש לא בשום חלק אחר".