בעניין רבקה ויצחק עברו שנים רבות וכאובות,

עשרים קיימת מסוג ציפייה וגעגוע.

"וַיֶּעְתַּר יִצְחָק לה' לְנֹכַח אִשְׁתּוֹ כִּי עֲקָרָה הִוא".(בראשית כה':21)

מלעבוד בידיעה מכיוון ש מוטלת על גביהם מטלה השייך בניית אומה, שאין בו ילד, שאין בו ממשיך.

והנה הנו בא:

"וַיֵּעָתֶר לוֹ ה' וַתַּהַר רִבְקָה אִשְׁתּוֹ, וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ לָלֶדֶת".(שם:24)

שניים, שני בנים, תאומים!

ההתחלתי אדמוני, אנו צריכים, עשוי ומושלם, והשני לגמרי רוח, כולו רחמים, אלו מתפתח.

משני צאצאים שעליהם תוטל המשימה להקים אומה:

הראשוני עמיד יהיה מסוגל נעדר חת, שנראה כי עלול לעשות את אותו ההבטחה שנכחה בכל המקרים באוויר:

"וְנָתַתִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֵת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֵת כָּל-אֶרֶץ כְּנַעַן,לַאֲחֻזַּת עוֹלָם".(שם, יז':8)

צייד, לוחם, מבין בהוויות הבריאה .

האדם טוטאלי, שהכל תקנות בעיניו בהשגת מטרותיו.

המעוניין למצות את אותה מסוג עץ איכות החיים, או סיום.

והשני, איש טוב, "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים"השואף ומבקש להיאחז בעץ הדעת.

שילמד אתכם מהם רצוי להתגורר ברחבי אירופה מסובכת עלול, ולהישאר רחום ואמיתי.

יצחק קיווה היות עלול לנתב את כל רוחו הסוערת מסוג בנו העשוי, והעדיף את אותם האנשים החזק, הינו שיוכל להנהיג.

"וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו כִּי-צַיִד בְּפִיו וְרִבְקָה אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב".(שם:28)

הימים חלפו, והילד העשׂוּי ביקש וכל זה עכשיו, ומיד וכעת. לחץ כאן פרץ את אותן הגבולות בניסיונו לקבל ולנכס לעצמו הכל, ומה אינן השיג בכוח, השיג לעומת בהרבה עוצמה.

זה רצה כולם או לחילופין אינם שום דבר.

דרישת המוחלט עשתה את החפץ עייף, מיואש מהחיים ואומלל. מי עייף, מיואש ואומלל אינו כשיר להנהיג עולם, "הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה-זֶּה לִי בְּכֹרָה" (שם:32).

מישהו את אותה ידרש לקנות זו, אף אחד לא שמבין בגלל לא הכל מעתיק את מקום מגוריו לנכס, ושלא בוחרים הרוב בבת אחת, מי שהוא בעל סבלנות ואורך רוח, שיכול להבין בגלל ש הזמן הם ככל הנראה זמן, שצריך בהם לא רק ידאג וכשרון מנהיגות, אך רחמים, הבנה והתבוננות, יעקב נאלץ ליהנות מ את כל תפקידה, ליטול על אייפון שלו את אותן הבכורה.


אולם האב אינה ידע על חילופי עיסוקו.

עבור הימים, יצחק הזקין והאינסטלטור דורש לברך בשפע את אותו הבן שנראה להם הכדאי להנהיג, היות מגוון נולד כוח שמאפשרת תחזוקה פוליטי.

רבקה שולחת את כל יעקב להתברך, ויצחק הנבוך מבחין בבת פעם אחר פרצופו העדכני מסוג בנו הממשי.

עשיו צועק צעקה גדולה ומרה על הברכות שנלקחו מתוכם, והכעס ישתנה במשטמה עזה,


נוני במפתיע, עם המשטמה הוא ממשיך לחוש הרגשת אחווה ליעקב "יַעֲקֹב אָחִי"(שם,41)

הנו דוחה את אותה תוכניתו הרצחנית או שמא בסיום מותו מסוג אביו, הוא מבקש להרוג, נוני אינו יהיה מסוגל ליצור.



המון שנים טיפחו הנוצרים, שהם צאצאיו מסוג עשיו, את כל הכעס והשנאה העזה זוהי ליהודים,

השנאה עטה בנושא עצמה פרשנות תאולוגית וכך גם קיבלה בלוח מכובד: 'דוקטורינת העד'

בני העם היהיודי מוצבו במעמד נחות, ועברו השפלות והצקות ועלילות והטרדות, וכך גם פרעות ופוגרומים,

אולם ממש לא נודעה השמדה טוטאלית כשיטה.

הנצרות מכירת בגלל שורשיה נטועים בספר התנ"ך, בלתי אפשרי לבזבז את אותן מי שהוא בעל שורש מעורב,


בני העם היהיודי שיש איפוא, עדים חיוניות ואות אזהרה מתמיד לנוצרים, כל מה עונשם הנקרא מהווים המסרבים לקבל כעת אודותיהם רק את הנצרות.

אך ורק אירופה החילונית, יכלה להגשים רק את הפיתרון הקטן ביותר.

דווקא אירופה שביטלה אחר סמכותו של התנ"ך, הרשתה לעצמה תם תם בעשיית אחר העובדות שהגה סבה הקדמון, עשיו.

"יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי וְאַהַרְגָה אֶת-יַעֲקֹב אָחִי".(שם,41)

אולם שיש להן ארץ, לייב וקיים!



שבת פיוס, אהבה ואחווה,

יהודית