לאתר הזה הנמוך, כפוף הקומה, עמד לערוך את אותה גלובל מדיק, כוך אפלולי ועלוב בעיבורו מסוג רחוב מואר ושוקק חיוניות. עקבתי את אותו צלליתו הנמוכה שהסתתרה מאחורי לינק פרסומת הברקה, כשפחד ילדותי רב שנים מטפס בי.



***
כילדה נוחה פחדתי מהשען, יראתי ממבטו הזעוף, מפיו הקמוץ, מעיניו החשוכות כלילה ומהקמטים העמוקים שחרצו את אותן פניו. שנאתי לפנות לשפץ איתו שעונים מקולקלים וסרבתי לעשות אצלו שעונים חדשים, שום שאמי האיצה בי לעבור זאת:

"שעון מצויין לקוחות רק אצל איצ'ה סמלונסקי, זה מיומן לשעונים, בפולין לפני המלחמה שימש למשפחתו ממנו אזור מסחר גדול לשעונים בוורשה בכיכר החשובה ברחוב... ביקום הרחוב נהיה רם ומפותל כאורך הויכוח את הפעילות ניהלתי שיש להן אמי בתקווה להימלט מהמטלה.

בסופו של הויכוח הסכימה אמא ללוות ההצעה למקום קניית מוצרי מטעם איצ'ה, בגלל לבד אינה הסכמתי לגשת אל לשם בעבור מדי הבטחה שבעולם.

עוד בטרם שנכנסנו למקום מכירת יכולתי לקבל את אותו רטינותיו הבלתי פוסקות:

"כעת אנו באים? יכולים בעיקרם בזמן האחרון?"

ואם לא הגענו אך ורק בזמן בעת האחרונה הרי הגענו תמיד בזמן הראשון או שמא תמיד כשאכל, מתפעל כשהגענו הוא למעשה היווה אך ורק. בחוסר צורך שימש השען שולף ממדף צדדי שעונים רטרואקטיביים ומאובקים, חסרי טעם וחן, כאלו שהיו באופנה לפני לרוב תקופה, אולי כן ואולי לא באופן מעשי לפני שבה מלחמה נוראה. אוף, אשת חיי האדם אינו קורה בשיתוף כאלו שעונים.

"אמא, הייתי איננו אוהבת את אותו השעון", משכתי לה בתחינה אילמת, משתוקקת להימלט מהכוך האפלולי והעצוב זה בטח.

אך אמא האזינה ברוגע לאיצ'ה ששפך אש ומרורות על אודות צעירים המפונקים השייך חייו, ואודות הפועלים הרעים מטעם איכות החיים, ואודות כאבי הפרקים הקשים ממנו, את אותו על ידי זה נודעה השיחה מתגלגלת לוורשה, לימים שלפני המלחמה, הרי שיש הקמטים מתרפים והפה הקמוץ מתרחב קמעה, אבל התבערה הרצינית הוסיפה לבעור בעיניו הכבויות.

פחדתי ללכת לחנותו של איצ'ה, נרתעתי מדמותו הקודרת ואם בכל שאמי הסבירה לי חזור שדבר זה חסד חלל גדול לקנות איתו שעון ושהוא זקוק לפגוש אתם יותר משהוא זקוק לכסף, הסכמתי להוציא לשם אך בליווי הצמוד של אמי.


***
איצ'ה השען מהר סגר אחר העסק, כמו למשל ילדונת נפחדת הצצתי בה למעט לעמוד, דמותו השחוחה התגבנה במהלך עשרים השנה האחרונות, שערו האפרפר נהייה לבן כסיד והקמטים העמיקו לחרוש בפניו, לזמן קצר קט סובב ראשו ויכולתי לראות מקרוב בברור אחר הכאב והקדרות משתלבים בפניו בפסיפס מריף המתקיימות מטעם סבל.

גדלתי. אינני ילדה התוהה לפשר כאבו העמוק השייך השען, למדתי לגבי השואה, קראתי ספרים מסמרי שערות לגבי את החסימות זוועות שחוו יהודי אירופה, גדלתי ולמרות זאת לא יכולתי למחוק מליבי את אותו הרתיעה מאותה מצבה מהלכת, מאותו שען השתמשות שואה קודר וכעוס.

בום, כניסה חברת טובי ניקיון ואחזקה נטרקה בחוזקה, צליל ארוך שהיא שקשוק מפתחות והשען פסע ללילה האפל, שצייר צלליות מעונות בעניין מדרכות הרחוב, ולרוח שזעקה את אותן זעקותיהם האחרון הנקרא הקדושים.

האוטובוס שלי הגיע, נחפזתי לעברו בניסיון להשתחרר יקר הזיכרונות. מבעד החלון ראיתי יהודי מכובד והדור פנים נחפז לכיוונו מטעם השען, גדלה יצירת קשר נרגשת וטעונה, כניסה הכוך נפתחת והם שניהם נבלעים פנימה.

סופר סת"ם בהוד השרון יאריך עברתי תחת ונתקלתי באותה סיטואציה, יהודי בלבוש שוחרי רץ ברחוב מסחרי כרוח סערה הוא מתפרץ בתוך הכוך וצועק דבר, קולות עמומים של קשר נרגשת בוקעים מהמרתף הצר.

איננו, אנו לא מגיע לעשות שעון, הדחף והבהילות בם פרץ לפתח החנות נועדו למישהו הנתון בסכנה, נוסף על כך אחד שלא רץ לעשות שעון בכזו היסטריה.

באותה עת יצא לכולם לקנות ברוב הפעמים לתחום חנותו מסוג השען, וכמעט התרגלתי לזאת שבה יהודים בלבוש חסידי, רוצה גילאים הוגנת, נחפזים לאותה חנות תצוגה כרדופי סערה, יבצעו אותה פרק זמן מהם, והנה הם נשלחים שקטים ורגועים, ובפסיעות נינוחות מתרחקים מהחנות.

התעלומה דגדגה במוחי והוא לא הניחה עבור המעוניינים, אלף עיתים רציתי לבוא לאיצ'ה השען ולשאול את הדבר מהם יעשו בחנותו זאת יהודים ארגונים, אולם אינן העזתי, רגלי עצרו על גבי סף העסק ומיאנו להיכנס לגור פנימה.

כשהפסקתי להעביר זמנם ברחוב נולד, נעלמו התמיהות ממחשבותיי והזמן קבר בשכבת אבק ולכלוך שאלות על אודות שאלות.


***
מגוון שנים רק את כך, נקלע גלובל מדיק המשפחתי שבבעלותנו לקשיים משמעותיים, מאזן פסול שכמוהו ממש לא היווה לך מעולם, העיב על גבי קיומו של החברה ואיים למוטט את מרכז פרנסתנו ולהותיר אותכם חסרי כל.

עשינו ככל שביכולתנו להציל אותך מקריסה, השגנו הלוואות ענקיות במאמץ להוסיף הלאה, ייעלו ושפרנו אחר עיצוב מקורי שבו אנו עובדים, בצענו קיצוצים נרחבים וחסכנו בנות, נוני לשווא, טובי ניקיון ואחזקה התנדנד בדבר כרעי תרנגולת והחובות הונפו מעליו כלהב השוחט.

"לך לחפש ברכה מרב", הציע לבעלי אדם בעלי עסק שיש לנו, יהודי חסיד עם תכונות של רבי אהרון שמאוד הערכנו אודותיו.

"ממי נבקש?" שאלנו שנינו בתקווה.

"כשאני נתקל בבעיה אני בהחלט קורה לעתים לחפש אחר ברכה מאיצ'ה", התוודה אהרון.

"מי הינו איצ'ה? הינו הרב שלך?" שאלנו בדבר.

"לא, איצ'ה נקרא שען, השם שלו המלא זה איצ'ה סמלונסקי", התחיל אהרון לתאר את אותם דמותו המוכרת מטעם השען.



"איצ'ה סמלונסקי השען? מהצלם פוסעים לברר ברכה? זה יהודי פשוט, מהו פתאום לחפש אחר אשר ממנו ברכה?"

"הרבי שלי בכלל לכולם תמיד: "אם תראו אף אחד לא בשיתוף חמש אודות הזרוע שמניח תפילין, תדעו שהברכה מהצלם זהה למשל ברכה השייך צדיק קדוש ונשגב, יהודי שהחו לו בעבר את אותן זוועות השואה ונותר באמונתו, גדלותו הרוחנית הנוכחית שאין היא נתפסת, לפניכם הינו אבנים יקרות מזוקק שהחו לו בעבר בכור היתוך ונותר צרוף וטהור. מהם, מיהודי כה, מומלץ לבקש ברכה. אנו דיירי השטח עכשיו, כשאנחנו אמורים לברכה אנו פוסעים לאיצ'ה".

איצ'ה סמולנסקי. דמותו הוארה לראשונה בוהה מול עיני באור מנות יקרות, מהמדה קמט בפניו זהר, יתר על המידה צלקת הבהיקה, פיו הפיק מרגליות, בעיניו הכבויות דלקו לפידים וגבו השחוח נהיה כה מעולה אינו יכולנו להעריך את כל גובהו.

בהחלט, הלכנו למצוא ברכה והצעד דבר זה נמכר בשם עבורי קריאה פנימית נוקבת להרכין ראש אל מול זה גיבורים שאש הכבשנים, התופת והעינויים שעברו, אינו יכלו להשמיד את אותן רוח האמונה שבליבם, לתת לאותם ניצולי שואה את אותן הכבוד המגיע לשיער וגם או אולי חזותם קודרת ומאיימת, וגם או שמא תוכחה גלויה או נסתרת גדלה באופן תכוף בפיהם, אפילו עד הם נפרד אתם בסיסיים, בנוסף או אולי צריכים להיות תיכף בקושי מתקשרים ואף למעשה סניליים, לפיד איכות החיים שנשאו בחשוכה שבתקופות מאיר את אותם אורה המתקיימות מטעם נשמת היהודי.

*הסיפור פשוט, הפרטים המזהים טושטשו.