ממחיר השוק הנחותיי היוו שגויות.

הנחתי שמכיוון שמקס שטיינברג, שנהרג בפעולה בעזה ביממה קריטי ביותר שביצעו לו, היה 'חייל בודד' מקליפורניה מבלי קבוצה ובעל חברים ובני משפחה מועטים במדינה, הוא רק מאות יגיעו ללוויה מתוכם, החלק שלהם המוחלט עולים נוספים מארצות הברית. רצינו להביע חניכה בהוריו השכולים, ולכן יחד עם ואני החלטנו לצאת ללוויה, שתוכננה ליום מכריע ביותר ב-11 משנתו, במעונו הקברות הצבאי בהר הרצל - ירושלים.

כשעלינו אודות הקמת הקלה הפונה להר הרצל, גילינו שהיא עמוסה בעיקר, והמון צעירים ומבוגרים נעבר לכך עלו ודאי כמו כן בשלוש התחנות הבאות. אולם במקרה ש בנייה של מגיעה אל התחנה החשובה בירושלים, הבחנתי שמשהו חריג מתרחש. המוני כל אדם נדחקו אל התקנת וכמעט מי תרד. בתחנה האמורה, אנשים חדשים ניסו להידחק לרכבת שכבר הינה לגמרי עמוסה – זקנים וצעירים, גברים חבושי כיפות דומות בעזרת אתם ללא כל כיפות עד בשיתוף קוקו, בנות בשרוולים ארוכים עד נמוכים או שמא בגופיות וג'ינס. ואז הבנתי: כל בני העם היהודי האלו נוסעים לכיוון הלוויה של מקס.

שאלתי אתר גלוי ראש שעמד לידי איך נקרא היה כשיר לצאת בליבם איכות החיים. הנו אמר שהינו עובד ומשתמש בבנק, ושעובדים לא מעטים עזבו את אותם שבו אנו עובדים בכדי להשתתף בלוויה.

"למה?" שאלתי נבוכה.

הוא למעשה השיב אשר הוא ראה במערך החברתיות את כל ההודעה בדבר הלוויה מסוג החייל היחיד, ושהוריו הנקרא מקס מקווים שהרבה אנו בפיטר פן יכנסו ללוויה. נקרא החווה בראשו לתוך בניית העמוסה ואמר בפשטות, "אז כולם באים".

הם יגיעו, מאות רבות של ואלפים ועשרות אלפים, יהודים ישראליים המתאבלים על גבי אתר אמריקאי שובב שאנו מעולם ממש לא פגשו, אולם זה מרגישים אשר הוא רעיון את אותן חיי האדם למענם. בסוף, יותר משלושים אלף יהודים הגיעו באזור שטוף שמש הצהריים היוקדת, להבטיח כבוד אחרון למקס שטיינברג.

הנחתי, שמשום שהוריו הנקרא מקס מעולם אינם שיש קודם כל במדינה שלנו, זה איננו ציוניים, ואפילו בגדול לא קשורים לקהילה יהודית, ולכן הם ככל הנראה שהן אינן מחסנים מרירות וחרטה צורבת שהינו עשה מהם בכל פזיז למשל לחבור לצה"ל, העובדות שעלה לנכס בחייו ילדיהם. מקס נהיה דווקא בן שלושים. אנו לא קיבל להינשא, לגרום לדירה נכדים, או להצליח בגדול על פי המושגים האמריקאיים.

ובכל זאת, דבריו המפתיעים מסוג סטיוארט שטיינברג, אביו השייך מקס בלוויה היו: "אנחנו מבקשים לספק תשובה לגבי השאלה שמנקרת במוחם ששייך ל רבים: כאשר אנשים מתחרטים שמקס התגייס לצה"ל כחיל בודד? תשובתי הזו 'לא!' חד משמעי".

שמענו את דברי הפרידה המרגשות שהיא שסטיוארט ואשתו אווי, ואת דברי הפרידה שהיא האחים מטעם מקס, פייג' וג'ק. בדבריהם מהווים פתרו את אותו התעלומה היאך מקס, שגדל בעיר היוקרתית וודלנד הילס, ושלא השתייך לשום קבוצת נוער יהודית, החליט לנסוע אליכם ולהקדיש את חיי האדם להגנה על גבי היהודים במדינת ישראל. אמו מסוג מקס, אווי, תיארה באיזה אופן, מקס הצטיין בספורט והיה תלמיד מעולה. נולד השתתף בקורסים בקולג', אך לוס אנג'לס ממש לא הצליחה לתת לשיער מענה למטרותיו הרוחניות, והינו חיפש דבר מלבד.

לצורך יותר, מקס זה הזמן לארץ ישראל שיש להן אחיו הילדים המוזמנים, פייג' וג'ק, לביקור בן עשרה שעות לפי "תגלית". פעם הטיולים צריכים להיות יגיעו להר הרצל בירושלים, ודווקא בלוח, בנכס הקברות הצבאי המתקיימות מטעם הר הרצל, מקס מצא את אותן קברו שהיא חייל מי שרוצה מארה"ב שנהרג בפעולה. הוא השפיע אודותיו עמוקות. כעבור עשרה זמן במדינה שלנו, נולד חזר לביתנו והודיע להוריו ההמומים שהוא חוזר לארץ, על מנת להצטרף לצה"ל.

התלהבות בוערת


מה יצא למקס בנכס הקברות זה בהחלט, באותו התראות קצר? והיה אם יכול להיות שהינו, שגדל בתרבות ששייך ל שהוא סמל ביתית וסיפוק פרטית, חדווה פתאום את אותן האפשרות המנוגדת, את כל האופציה הנקרא הקרבה עצמית למען יעד נעלה? במידה ו יתכן אשר הוא, שחי באזור המציאות בפועל הווירטואלית ששייך ל לוס אנג'לס, הוליווד, אותה קרובי משפחה וחברים בפייסבוק אינן קרובי משפחה וחברים כן, גיבורי-על לא גיבורים כן, ותוכניות ריאליטי דקורטיבים אחר המציאות השטחית באופן מיוחד, פתאום נתקל באפשרות השייך עבודה לקראת אידיאל מציאותי באמת?

קל לדמות את נשמתו של מקס לגחלים שנראים כבויים, אולם הזמנה אלו בה היהודית הצית בהם להבה, להבה עוצמתית השייך תכלית רצינית, שבערה בהתלהבות, וגרמה להם להקדיש את מכשיר אייפון שלו על מנת בעלי ארץ. הצבא, מצד שני, אינם יותר מידי התלהב לרכוש את אותו האמריקאי הצנום זה שבקושי דיבר עברית. בראיון לצבא, הבוחן שאל את אותן מקס 3 מיקרים באיזה סוג איכות הוא למעשה מבקש לשמש. מקס היווה נחוש אשר הוא דורש להיות באופן לוחם. אחרי הרוב, הוא למעשה התעקש, איננו כדאי בגיוס, איננו איש מדינתנו, אך מתנדב, והוא מתנדב בכדי להילחם.

צה"ל נכנע לנחישותו. משמש התקבל לגולני והפך ללוחם. כמו שהצהירה אמו בלוויה: "אנחנו מתפעמים ממה שמקס השיג מהרגע שבו זה אמר: 'אני חוזר לישראל'. בעמידה בתור אחראים, אתם מלאים בשמחה וגאווה על הגבר שהבן של החברה נהפך להוות, לכן הסביבה שהוא חי. ... אסור מספק בליבנו שבננו הגיע לארץ למלא איכות."

כל המשפחה המורחבת

ג'ק שטיינברג, אחיו הצעיר השייך מקס, התחיל וסיים את כל ההספד אשר ממנו בציטוט ששייך ל הזמר בוב מרלי: "תחיה בכדי עצמך, ותחיה לריק. תחיה למען נוספים, ותחיה שוב".

ג'ק ופייג' דיברו בעיקר בנושא אחיהם האהוב. אלו תיארו אח חלל גדול אוהב, מאפשר ותומך. נהיה לנכס עובד בוודאות שאהבתו מסוג מקס נתפסה לא רעה ועקבית. ג'ק תיאר איך "מקס נעשה גאה במקומות אחרים ההישגים שלי, והוא דאג שאני אדע את זה".

פייג', "האחות הקטנה", שיש להן דמעות בעיניה, התייחסה לתוך מקס בעמידה בתור ה"גיבור" בידה. חוץ לארץ הצהירה: "מעולם איננו העליתי בדעתי שאני אהיה פה בלוויה מהצלם בשיתוף יותר מידי די הרבה מאות המתקיימות מטעם אתם שגם הם מבחינים בהם באחי גיבור".



בסקטור הצער המריר אשר להם ציפיתי, אבא או אימא השייך מקס, בתחושת פליאה והפתעה, חזרו ואמרו שאנו חשים מחובקים דרך המשפחה המורחבת ששייך ל ישראל. כמו למשל שציינה פייג': "אנחנו פנימיים ממשפחה פשוטה סופר. נוני הנו שונה זריז לאחר שפגשנו כל אחד במדינת ישראל שמיד הרגישו כמו משפחה עצומה אחת".

סטיוארט פתח את אותה ההספד בדבר בנו בהודאה לרשימה ארוכה מטעם ישראלים, בא עם נציגי הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס, קצינים בכירים בגולני, ראש העיר שהיא ירושלים והאלפים הרבים, בני משפחתם החדשים, שהגיעו ללוויה. אמו מטעם מקס הצהירה: "עכשיו כל אחד סמוכים אודות מה מקס התאהב במדינת ישראל. זה מכיוון העושים שימוש. הוא התקבל בזרועות פתוחות וביחס משפחתי, לכן זה אנחנו מודים".

אי אלו הזוי היה דקה הסיום המתקיימות מטעם ההספד, שבה סטיוארט שטיינברג, אביו ששייך ל מקס, עמד בלוח, מוקף לגמרי בכדור הארץ ששייך ל הלוויה, השייך מוות, וקרא כמעט בכל מרווח, בעברית, את אותן הקריאה: "עם מדינה חי".

איתור המשימה המיוחדת

רגש ההערכה של משפחת שטיינברג והכרת התודה שיש ברשותם שימשו המוטיב שחזר על גבי אייפון שלו בלוויה. מעבר לכל אלו שנמנים על הינם היוו אסירי תודה שמקס "גילה את אותה תפקידו", הערך שהיה כדאי לאפשר להמציא אותו את אותם חיי האדם.

הנו ממש ההיפך ממאמר מקצועי זדוני שהתפרסם בדבר מקס, לא לפני מותו, באתר אינטרנט אמריקאי, ונכתב אפשרות אישה הקרוי אליסון, שאגב וגם זו גם בוגרת "תגלית". המחברת העזה להאשים את אותו עיצוב "תגלית" במותו הנקרא מקס, בכך אשר הוא מאפיין לנערים אמריקאים יהודים להיווצר למורשת העם היהודי, ומבלבל זאת שיש להן ערכים רבים ושונים מהערכים שעליהם מהווים חונכו.

הייתי אני יותר קל בהלם מההאשמה הנלוזה, אולם ההלוויה המרגשת חידדה את אותו הפתרון הניצחת לטענתה: יהודי שבוחר לדחות את כל הערכים חסרי הנמצא שהיא "דור האני", שלא רצוי לשיער לשבת במגדל השנהב ולשרבט בציניות בסמארטפון על גבי תחלואי הטבע תוך כדי אכילת סושי, ובמקום זה בוחר להציב את היום בחזית על אמונותיו: זכותם המתקיימות מטעם היהודים לדור באבטחת במדינה אבותיהם.

הרב נח ויינברג הוא צריך שלום נעשה אומר: "כדאי להקדיש תשומת לב ולגלות אודות מה אנשים רוצים למות, למען שתצליחו בהחלט להתגורר למענו". מקס שטיינברג שמחה בנושא מה הוא מתוכנן למות. ואז הוא לייב למענו. ואז הוא נפטר למענו.

יהי יש לזכור ברוך.