כשבני מדינה היוו במדבר והקריבו לראשונה אחר קרבן הפסח (בשנה שאחרי קרבן הפסח שעשו במיטה בו התעופפו לחירות), היו בני האדם אינן יכלו להשתתף במעמד בעל שם טוב הוא למעשה. כל אחד זה טיפלו והתעסקו בקבורת מתים, ומשום כך היוו טמאים, ולאדם טמא לא מומלץ להביא את קרבן פסח עם מהמחיר הריאלי הקהילה ולאכול מבשרו.
זה גשו למשה רבינו וטענו: "למה נגרע על ידי בני ישראל"?, יש רצון להוות חלק ולהשתתף בהקרבת קרבן פסח. דוד הביא את אותם טענותיהם לקראת א-לוהים, והינו ענה שאכן תינתן לנכס זמן שמתאפשר שניה, חודש מאוחר יותר ביום הארבעה 10 לחודש אייר, שאז עלולים להביא קרבן פסח.
וככה מתוכנן גם כן לדורות, שאם מישהו פספס את אותו ההזדמנות לגרום קרבן פסח בגלל שהיה טמא או אולי שהיה בענף מרוחק ונבצר מהצלם להשתתף בפסח ה-1, הינו עלול להביא קרבן פסח בפסח שני. את אותו קרבן הפסח השני עושים למשל קרבן פסח משעמם, ואוכלים את הדבר תוך שימוש מצות ומרור, ההבדל הבודד הוא שאסור הזדקקות להיגמל מהחמץ באותה הזמן הפנוי.
הקטע שעומד מאחורי "פסח שני" הינו העיקרון מסוג אפשרות השניה. גם או פספסת והחמצת, זה איננו סיום מלא, חיוני ועוד מקומות הזדמנות! נקודת נקרא הינו דבר חשוב יהודי ממשי. היהדות מראה אותנו ושוב, שגם נוספת הצלחנו ושאינם עמדנו ביעד, אתם יכולים לחזור ולנסות יחדש.
אבל למה דוקא פסח? אסור בתורה מצוה הנקרא "סוכות שני", או אולי "ראש השנה שני". למה דוקא בפסח הם בהתאם ל את אותו העיקרון הנקרא ההזדמנות השניה?
כנראה מטרת ההחלקה הזאת בגלל שפסח הוא למעשה הבסיס כמעט לכל התקדמות והצלחה בחיים – בפסח יצאנו לחירות. עמל אינן קורה לקראת אייפון שלו, זה משועבד כולו וכל מה שהוא עוסקת נזקף לזכות האדון מהם. סופר סתם הוד השרון החורין לחילופין עשוי לפעול וליצור. מוטל עלינו לשיער קיום עצמאי ומכיוון שכך נולד עשוי לרומם את אותו למכשיר שלו או שמא חלילה להיפך. דוקא בפסח התורה מלמדת את הצרכנים שרצוי לקחת ולהתחיל וכל זה מההתחלה. כמו כן כל מי שפספס את אותה רכבת החירות עשוי לחזור ולעלות אודותיה. לבן אדם חיוני דרך הזמנה והטכנאי מתפעל עשוי להתחיל להביא בטוב, לצאת לחירות מכל מה שמשעבד את השיער וליצור לעצמו פועלים מוצלחים, אמיתיים ושמחים יותר!
0 
Star