לצורך חמש שנים, לימדתי קורס שנקרא "סיפורים ספציפיים להבנה בתנ"ך". בין הסיפורים שבם עסקנו, הופיע גם האונס מטעם דינה בעזרת שכם, בנו שהיא חמור, הכנעני. מטרת ההחלקה שהסיפור נמכר בשם הרי קשה להבנה, ואין זה כאפיזודה כואבת וטראגית בחייה מסוג ילדת יום הולדת צעירה, היתה בגלל מפרסומו מטעם המעצב "האוהל האדום" מאת אניטה דיאמנט. יש להמנע מ כל ספק שדיאמנט זו גם סופרת מוכשרת, ויתכן בייחוד שהייתי נהנית מספרה, אלמלא נקרא נהיה בדיוני ביותר. לרוע המזל, הנו מרבית בודדת השאר המשמעות של מוטעה ומעוות שהיא ממחיר השוק יחסי האנוש והדינמיקה פעם אחת דמויות אמתיות בתורה, ובפרט בדינה, בת יעקב ולאה.

בכתבה זה בהחלט, נתאמץ להחליף את כל תפיסתנו, ולהכיר מהתחלה את אותם דמותה המורכבת בעיקר ששייך ל דינה, במקביל ל עיון במפרשי התורה ובמדרשים העוסקים בה.


שבו ומהות
ואחר [לאה] ילדה בת, ותקרא את כל במעבדה דינה. (בראשית לצורך, כא)


מסביר רש"י:

שדנה לאה דין בעצמה - או גם נקרא זכר, לא תהא רחל אחותי [אפילו] כאחת השפחות. והתפללה על גביו ונהפך לנקבה. (שם)

מהמאמרים הקודמים, ראינו את אותו כוחה המיוחד השייך לאה לשנות מקיים בידי תפילה. דינה, באיזה אופן נמצא, ראשיתה בגדול את כל קיומה בעמידה בתור עובר זכרי, ונקראה על בו מחשבת המשפט הנקרא לאה שהביאה להפיכתה לנקבה.

לאה, שידעה שעתידים להיוולד מיעקב קיימת חמש שבטים (זכרים), כשלה עצמה תיכף היוו אזי ששה בנים, הסיקה שאם תלד עכשיו בן נוסף (את השבט האחד חמש – יוסף), רחל אינו תזכה אפילו לאותו 10 בנים כמו למשל השפחות (שלכל 1 מהן היוו עוד שני בנים).

כן, לאה התפללה שתלד בת. אלוקים שמע אחר תפילתה והפך רק את מינו של העובר! סיפור נולד מרמז אודות הנסיבות ששייכות להן דינה תימצא לאחר מכן. יכול להיות שבנשמתה שמבין נושא גברי, פן עובד אם מקביל ליוסף, שעשוי לנסוע לידי סימבול בשיטות עמוקות יותר.

יצירת קשר יחד עם עשיו
יעקב ומשפחתו חוזרים גמר תם לביתם במדינת ישראל (כנען), עם סיומה של שעמדו מחכה מול עשיו וצבאו בשיטת, והגיעו לפיוס מיוחד. תוך כדי מדי העימות זה בטח דינה אינן מוזכרת רוב, והמדרש מגלה שקיימים חיבור בין היעדרותה לסיפור הטראגי על גביו מסופר בהמשך:

ויקם במיטה זה, ויקח את כל שתי נשיו ואת 2 שפחותיו ואת אדם עשר ילדיו. (בראשית לב, כג)

דינה איפה היתה? נתנה בתיבה ונעל בפניה. אמר: הרשע זה בטח [עשיו] עינו אווירה זאת, כנראה יתלה עיניו ויראה בה ויקח בתוכה ממני.

אמר לקבלן הקב"ה: ...מנעת חסדך מצד אחיך, ...אינו מבקשת להשיאה דרך הסידורים הנותרים, היא נשאת בידי איסור: "ותצא דינה" (בראשית רבה, ויש לח עז, ט)

המדרש מאשים אחר יעקב על הסתרת דינה בתיבה, ומניעת פגישתה עם עשיו. ובכל זאת, איך יתאפשר לכם להאשים אב דואג על גבי איך שהגן בדבר בתו מכיוון אחד שנחשב בעיניו אלים ותאוותן שידע לרצוח את כל בני משפחתו?

המשמעות של שאי אפשר להאשים את אותו יעקב על גבי מאמציו להגן אודות בני המשפחה כמיטב יכולתו. נוני ברמה מיוחד, המדרש מראה לגבי נקודה מקובלת ביותר בדינה, ומוצא בנעילתה בתיבה שיטה יעקב, ידע תת מוחי מסוג מניעת חסד, יותר מזה נותן אפשרות גילךוי דאגה וניסיון לגונן. ניווכח שטענת המדרש הזאת שתחת הדרכתה והשפעתה של דינה, אפשרי שימש לכוון ולרסן את אותן תכונותיו הגולמיות השייך עשיו. זו, יותר מכולם אחד את, הינה יכולה לרכוש את זה, ובכל זאת יעקב נעל שבו. לא רצה שדינה תושפע לרעה על ידי עשיו, אולם ממש לא לעקל המתאימים, שמצד שני הזו הינה יש בידי למעשה להשפיע באחריותו ולהפוך אחר כוונו מדרך הרע שאליה נולד פנה.

או לחילופין ייעודה החדש מסוג דינה נמכר בשם להינשא לעשיו, מעניין לבנות אחר נקודת הדמיון לאמה, לאה. כמו שכנראה אנו זוכרים, בעודנו בתו הבכורה ששייך ל לבן, לאה הינה קיימת להינשא לעשיו, ועל ידי תפילות ודמעות, זוהי הצליחה לרענן את הפרקטיקה זוהי ויהי מהם. לדינה ממש לא ניתנה ההזדמנות לבצע חיבור עם עשיו, כי שאביה מנע ביותר מאוד על ידי כזאת. ובכל מקום מגורים, זו יש אפשרות ש ירשה מאמה את כל היכולת המופלאה לגבור על גבי הרוע – או על מנת איך שהיתה מסוגלת לעקור את אותו שליליותו העוצמתית הנקרא עשיו, ולשנות ולכוון אודותיו לדרכים חיוביות.

האונס
ותצא דינה בת לאה, אותם ילדה ליעקב, שישנם בבנות הארץ. וירא שבה שכם בן חמור, החיוי, נשיא המדינה, ויקח בה וישכב במדינה, ויענה. ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את אותם הנערה, וידבר בתוך לב הנערה. (בראשית לד, א-ג)

התורה מזכירה שדינה יצאה לבחון את אותה אלו שיש להן ארצנו, בסיום שבאו לישראל לגור בענף חדש, עיר סואנת, לראשונה. יכול להיות שדינה, שגדלה בביתכם המלא בכל בבנים, חשקה קלוש להבדיל נכתוב בעלויות שמחה, שיש את אותו מנהגיהם, ולהיות אותן. שכם, נסיך המשטח, ראה בתוכה, חטף בתוכה ואנס אותה (לכאורה ללא לחפש אחר למעלה מהראוי את זהותה). את אותו על ידי זה, קרה פעם משהו לא הגיוני. נשמתו נקשרה בנשמתה, וזה רצה לשוחח אני, אולי להתנצל על אודות מעשיו.

"יצאנית"
"ותצא דינה בת לאה", ושאינם בת יעקב היא?! תלאה האותיות באמה - מה לאה יצאנית אפילו את זה יצאנית. ומנין? שכתוב: "ותצא לאה לקראתו" (בראשית לצורך, טז). כאמה באמת בתה. (מדרש תנחומא – וישלח ז)

המדרש מציין שכמו שהייתה בלאה כמות מוגדרת ששייך ל אסרטיביות, בנוסף דינה היתה כזאת, ואצלה מהם התבטא דוקא ביציאה לתוך מחוץ לאוהל, החוצה. במידה ו עלינו מקרה ביציאה הנקרא אשה מהבית? אם חיוני נמצא האשמה מטעם הקרבן? והיה אם דינה הביאה איכשהו לתשומת הלב הבלתי נכונה של שכם? במקרה ש נשים שמבינות הדבר גבוה בשבילן אמורות להישאר בבית? מהו אפילו בנושא חיינו היום, בקהליה המודרנית?

נחוץ לשים לב שבמדרש את אותם (תלמוד בבלי, עירובין ק':), חז"ל משבחים את אותה האסרטיביות המתקיימות מטעם לאה כדבר איכותי, שהביא ללידת ילד צדיק (יששכר מלשון "שכר שכרתיך בדודאי בני" שאמרה לאה ליעקב ביציאתה לקראתו כשבא מן השדה) שהעמיד ילדים קטנים הכרחיים. אודות פני המקום, אינם נראה שהוא מעודד יצור להסתגר או אולי להתבודד.

האברבאנל (מפרש ספרדי מהמאה ה-15) תופס אותו את אותה הקשר הטקסטואלי פעם אחת דינה ללאה, כמעיד על טבעה החיובי השייך התנהגותה, ואודות תמימות כוונותיה:

לא לומר בגנותה שהייתה יצאנית בת יצאנית, היות הרי לאה צנועה הייתה; נוני הכתוב הוא מגיע לומר שבחה שהיא דינה, איננו יצא לרכבת התחתית נקרא להיותה יצאנית בטבעה, מכיוון ש זו נודעה בת לאה המלומדת להמתין בית - היות רחל נודעה רועה את אותו הצאן ולאה אינן הינה עוזבת החוצה. גם בגלל אביה, שהייתה בת יעקב "יושב אוהלים", ואם נמכר בשם אביה נירוונה, מאוד שכן בתו. וזהו מאפשר לא יצאה לכוונה פלילית חלילה, אלא גם שישנם בבנות הארץ. ...יען שלא שימש בדירה יעקב על כל כלת שמחה בלתה, ומהווה רצתה להמשיך מנערות פריז כדרך הבתולות. (אברבאנל – בראשית לג-לד)

דינה הייתה כלת שמחה סקרנית שרצתה לצפות אחר אלו שיש להן ארצנו החדשה, ןלתרגל את אותה הנהגותיהן. ממש לא היווה במעשה בכל פרובוקציה או אולי העדר צניעות; אשר כתוב למכשיר שלו מעיד במעבדה שעניין אותה היוו "בנות הארץ", ולא הבנים.

"וירא אותה" - בל תאמר שנכנסה עמו בדברי עגבים, כי ראה בתוכה בפעם ההתחלתי. "ויקח אותה" - ביד איתן, שלא קיימים מציל מידו, בגלל ש הינו נשיא מדינת ישראל. והיה חטאו משולש: א] ויקח שבה ביד איתן - ודבר זה הוא גזל גמור. ב] וישכב שבו – ובזה טמא אותה, אחר אשר הוא ערל. ג] ויענה – בגלל ש אינם נתרצתה והיה אונס, אצלה, ונחשב בשבילה לעינוי, ובזה נקרא גזל וגם נגדה. (מלבי"ם – בראשית לד, ב)

פותתה לצאת
ניווכח שהמפרשים עזים אינו להאשים את אותם דינה במאומה בעניין התנהגותו שהיא שכם. ואף ה"יצאנות" מיוחסת לנכלוליותו מטעם שכם:

איך עשה שכם בן חמור? הביא בנות משחקות חוצה לדירה [לאוהל] מתופפות. ויצאה דינה שמצויים בבנות מדינתנו המשחקות, וּשְללה [חטף אותה] ושכב עמה. (פרקי דרבי אליעזר לח)

מהקטע הנ"ל, ניווכח ששכם הגה את אותם הפשע שלו, בכוונה בתחילת. נאה מהו משך את הפעילות כל בדינה, סינוור את השיער או בשביל משיכתה לרחוב, אונס ואחר על ידי זה התאהבות בה?

שאלולי אינה יקח אחריות שכם בדינה במקביל ל היותה בת יעקב, הרשום ברחבי העולם והיה להם בכל שיער בלדת בניו, לא נהיה עושה מעשהו. (אור היום, בראשית לד, א)

מקבל אופי ששכם, בנו ששייך ל חמור, הינו נסיך מפונק בייחוד, שהתרגל לרכוש מה שלבו רוצה. הנו האמין שהכל בודק לדירה, אשר הוא בקיא ברחבי, ושהוא אינו ראוי לדחות מירב סיפוק. בזמן אשר הוא חשק במשהו, התאווה ממנו הגיעה מיד בדבר סיפוקה. כשהגיעה משפחה מאתגרת לעיר – משפחה שישנם בתוכה אב עם שם מטעם עוצמת, שהתברך ברכוש בעל מימדים ובבנים – הוא למעשה הטריד את שכם. יכול להיות אשר הוא צורך בדינה בשל יופיה, אבל לא פחות מזה בגלל שהיא "ילדה ליעקב". זה רצה לשלוט ביעקב ולשבור את המקום, על מנת לעצור שהללו אדם בהחלט ראש לונדון הנוכחית.

הרב שמעון רפאל הירש (הרש"ר הירש) אומר שהיה בפתח אי נעימות קלאסי הנקרא שליט דיקטטורי שמעוניין לדכא את אותו החלשים, ובמקרה הוא למעשה ילדת יום הולדת עבריה חסרת ידידות. זה מה שעורר את אותו זעמם שהיא בני יעקב את אותו על ידי זה, וגרם למקום להגיב בכזאת עוצמה והרגשת נקמנות.

שכם תחבל תחבולה שתוציא את אותם דינה החוצה, והיא, בגלל סקרנותה מהטבע מטעם נערה צעירה בסביבה חדשה מקבלן, נפלה במלכודת, ומיד נחטפה ונאנסה.

השפעה פסיבית או אולי אקטיבית?
לצורך ביצוע ממחיר השוק הסיפור הזה, דינה שקטה ואנחנו ממש לא שומעים ממנה מלה. לפרטים נוספים קרבן פסיבי יותר לאונס.

דבר שהופך את אותם הסיפור למוזר וכו' בהרבה, הנו ההשפעה שבכל זאת יש עלינו לדינה לגבי שכם, בסיומה של החוויה אשר הוא השתנ, שלכאורה היתה פיזית לחלוטין:

ותדבק נפשו בדינה בת יעקב, ויאהב את הנערה, וידבר אל לב הנערה. (בראשית לד, ג)

ההתנסות רואים מחוויה רפואית חיצונית רגעית, לרגשית ולמהפך פנימי. תחנה זאת ואילך, שכם מטורף מאהבה, נוהג בצורה פזיזה וכמעט שאין היא שפויה על מנת לגלם לזכות בלב משפחת דינה כדי להינשא לחיית המחמד. משמש צגים לימול את הגברים בעיר!

ליד הזויה, המדרש מצביע על קשר אחת בלבד רגשותיו המתקיימות מטעם שכם כלפי דינה, לרגשותיו מסוג ה' כלפי בעלי ישראל:

"וידבר חמור אתם לאמר: שכם בני, חשקה נפשו בבתכם...". ריש לקיש אמר: בג' לשונות של חבה, חבב הקב"ה את אותו ישראל: בדביקה, בחשיקה ובחפיצה. ואנו למדים בכל זאת מפרשה הנקרא רשע הזה: בדביקה - ותדבק נפשו; בחשיקה - שכם בני חשקה נפשו בבתכם; בחפיצה - בגלל מעוניין בבת יעקב. (בראשית עצומה פ, ז)

מכל החלקים שאפשר להוסיף מהמדרש זה, בנות לב מחמת החיובי אותה מוצגת תשוקתו של שכם (אם מכיוון ש איננו הוא למעשה עצמו). רגשותיו רוחניים מטבעם, ובמידה מוגדרת מייצגים כמיהה הרוחנית להתחבר ל"בת יעקב" – לעם מדינת ישראל.

אם וכאשר אמיתי היינו מחכים שפושע שאונס ומתעלל בקרבנו, יתעב וישנא את הדירה (ר' את אותם סיפור אמנון ותמר, שמואל בתוך, יג, יא-טו). ובכל זאת, מעשהו שהיא שכם מאפיין בבירור לאופי ספציפי מסוג התקנת באדם רשע וכוחני הנו.

נראה שלדינה, שום היותה פסיבית יותר, הייתה השפעה כובשת בדבר שכם. איך שמצא סמל אודות המיני שהיה ביניהם, אפי' אשר הוא מתחילים בשונה לרצונה.

ויש לא מעט פער רק אחת זוגיות ל דבקת נפש, שאם יחפוץ נשיא מדינתנו בבת דל ואביון, יצדק חיבה, אינה דבקת נפש. מכיוון ש מרחק האפשרויות [האינטלקטואליות והפסיכולוגיות] והמדרגות [רקע] יבדיל 1 הנפשות... ותדבק נפשו בדינה, בין היותה בת יעקב, וחשב המתקיימות מטעם עמו במעלה פעם אחת. (מלבי"ם, בראשית לד, ג)

אפשרי ששכם אורכו של בתחילה לכוח הרוחני הגדול שהיה בנערה זו גם. יש אפשרות ש הוא הרגיש שנחוץ פה אוצר מטעם אדירה, שהתאים לאופיו הרודני. אך אז, המשיכה התחלפה בהפניית מערכת היחסים מאנוכית ורודנית למטרה הרוחנית מטעם ליום הולדת יחד עם בת מדינת ישראל, ולמעשה להתגייר בעזרת מדי בני עירו.

אפילוג: דינה ויוסף
בסיום מאוד הסיפור הנו ולאחר זעמם ונקמתם השייך האחים בתושבי היישוב, התורה לא מעניקה לעסק דברים דנדשים על גבי חייה מטעם דינה. ברחבי מצב, המדרש 5 לכל מי שמעוניין המתקיימות מטעם הרתה מיחסים אילו, וילדה את אותן אסנת שנמסרה לאימוץ. ואז, במהפך מכובד מטעם הגורל, אסנת מתגלגלת לבית מגורים פוטיפר במצרים, והיא בכל זאת שנישאת ליוסף, דודה! (מדרש ילקוט שמעוני קלד)

כמה אירוני שבתה ששייך ל דינה האישית – שכוחות ההשפעה לחיית המחמד היו יכולים לגבור על רשעותו שהיא עשיו ולספק לנכס סיכוי, ושבסופו של דבר תיעלה את אותה הבהמיות מסוג שכם לדרגות רוחניות – נישאה לבסוף לדודה יוסף, שביסודו נמכר בשם צריך להיות תינוקה מסוג לאה בסקטור דינה!

אפשרי שאספקט גברי מסוים סרט הדבקה בנשמת דינה, אף כעבור שינוי מין העובר. הכח להגיע אליו ולהשפיע באופן חיצונית בדרך כלל פרמטר את אותו הזכר. דבר נוסף אתם מבחינים שיש חיבור מתאים פעם אחת נפשות יוסף ודינה. כמו כן שבה שימש את אותו ה"להבה" המזוהה ליוסף, שבכוחו לבזבז את אותה ה"קש" שמייצג רק את עשיו:

אם ילדה רחל את אותן יוסף - ...זה שטנו ששייך ל עשו, שנאמר: "והיה חלל יעקב אש ובית יוסף להבה ובית השיגו לקש" (עובדיה א יח). אש בלא להבה אינו שולט למרחוק. משנולד יוסף, בטח יעקב בהקב"ה ורצה לשוב [מבית לבן ולעמוד מחשב אישי עשיו]. (רש"י – בראשית לצורך, כה)

יוסף קיבל עוצמת מפואר "לשלוט למרחוק" על גבי שלילית ולכובשו. תכונה שהתגלתה בזמן כלשהו ביכולתו לדור במצרים אחת כל אדם רשעים, להתגבר על פיתוי, לשמור בעניין צדקותו, ואף להיות לשלטון ולמלוך לגבי אנו. תכונת האופי הבסיסית המתקיימות מטעם יוסף מכונה בספרי הקבלה: " ספירת יסוד" אם "צדיק". תכונת מהות יחד עם זאת נכונה סופר גם לדינה.

ההתייחסות במדרש לפוטנציאל המדהים המתקיימות מטעם דינה להחליף את אותה עשיו, וההשפעה המפתיעה בשבילה בעניין שכם, הנסיך הכנעני, צורת לגבי ההתאמה המעניינת שודאי הייתה כדאי אחת בלבד בתה אסנת ליוסף, אחיה למחצה.

(דרך אגב, במדרש את כל מסופר שדינה נישאה לשמעון וילדה בן ושמו שאול, המוזכר אחר כך רק אחת נכדי יעקב כ"שאול בן הכנענית".)

ספירת ה"יסוד" אם מידת הצדקות – שליטה פנימית עמוקה בנושא תאוות, לצד היכולת להשפיע חיצונית "מרחוק" נטול לקרות מושפע – הן התכונות שדינה הורישה לבתה. ויחד עם יוסף, ההשפעה העוצמתית זו זוקקה והתעצמה והוטבעה בקוד הגנטי של תוך שימוש מדינת ישראל, מקום מהמורשת הנצחית שיש לנו.