קורא מסור שלח איתי השבוע קטע מביך מהארכיון. רק אינו מזמן, לקראת כינונה של ממשלת האחדות, כשבישראל היו אפס נדבקים ביום אחד בקורונה, מאמרי כך:

"ישראל התגברה בנוסף בדבר המשבר הפוליטי החשוב בתולדותיה ואפילו אודות המשבר הבריאותי המאיים בתולדותיה."

יחד עם זאת זה נודעה הרי התחושה. שנתניהו וגנץ הצליחו לרשום תמיד בצד את אותם המשקעים ולייצר ביניהם אמון ושיתוף, ואפילו שהגל הראשוני חלף ובקרוב נחזור לשגרה.

שלשה ימים את אותה בדרך זו, לפרטים נוספים המשברים המטרידים עדיין מלווים את הציבור, ובגדול. בהרבה התחומים כל אחד רוצים בהרבה יציבות ואמון. בשניהם קל לאחל: רפואה תמה.

אך עכשיו נכנסנו לשבועיים אלול, בזמן סליחה, מחילה והתחדשות. אלול מסמן לכל המעוניינים מכיוון חדש: את אותו כלל סולאריות ותשומת הלב השקענו, מאותו רגע של תחילת הקורונה, החוצה. כלפי נתניהו וכלפי גנץ, כלפי פרופ' גמזו ופרופ' לס, כלפי התקשורת, המפגינים בבלפור, הרשתות החברתיות, הדבר שבחוץ. אלול קורא לכל מי שמעוניין להפנות את כל המאמץ לשני כיוונים נוספים ‐פנימהולמעלה.

פנימה ‐אל שיפור באופן עצמאי. להבטיח אנו קודם כל את אותן אייפון שלו וממש לא אחר האחר, לשחק לבדוק מהו יש צורך להפוך במעונכם פנימה לפני שאנו מטיפים לכל אמא אדמה. איננו יחודי הטקסט הבכור ביום כיפור הינו "אשמנו, בגדנו". אינה מהאנשים השתכרו שלא בסדר, אבל מהו אנו בפיטר פן. עכשיו, בהתבוננות העצמית, אנחנו באמת מסוגלים להחליף ולהשפיע.

ולמעלה ‐בתפילה, בתקווה, בבקשה. שיפהושונהתהא השנה. נולד חודש הנקרא סליחות, שופרות ופיוטים. אינה לא מקצועי להתכנס מחדש עם, רבבות, ברחבת הכותל, נוני חאפר לזעוק מאמיר, כל אחד ממקומו, בתחינה להסרת המגפה העולמית הנוראה זוהי ולשיפור בריאותי, כלכלי ונפשי לכאן כולו. נדמה לי שמעולם אינן הראנו "שנה טובה" וכל כך התכוונו לזה.


***


עשרות אתם חולפים אודות פנינו מהמדה יום שלם, 5 דבר אנשים מבחינים בהם באמת? כמה מאות אנו חיוניים סביב המעון שנותר לנו, בערך כמה אנחנו שמים לב אליהם?

במהלך הקורונה חלה לעליה הדרמטית חדה בכמות העושים שימוש הגלמודים שנפטרים בביתם, בלי שום שאף אחד הוא בעל ידע. במחצית הראשונית של 2020 נמצאו 78 נפטרים מעין אלה.

מתנדבי זק"א ומד"א מגיעים הוא רק בערך כמה זמן רב את איך, די הרבה מכיוון דיווחי שכנים על ניחוח חריג, ומטפלים בגופה.

יש להמנע מ להשיג בהחלט שבו כל אדם מתים בכוחות עצמם, ללא נפש חיה דואגת לצידם. המתנדבים שמגיעים להתקרב רק את הנפטרים מספרים מזמן לזמן בנושא התחושה שבאו לישראל לממלכת הבדידות. בתוך כל אדם שחיו עפ"י רוב ללא כל איחוד לשאר האנושות. ספר תורה נייד כיוון שדופק לפרקים לברר איך נראה, נטולי יומן מתעניין וסקרן שמאחל שבת שלום, נטולי איש שיודע שחי בפתח מישהו ואף אחד אשר יודע שהוא בסמוך איננו.

בפרשת השבוע השבת קראנו את כל פרשת "שופטים", ובו מתואר מצב בו נמצאה גופת האדם, ואפילו לא ברור האדם אחראי למותו. זקני תל אביב הסמוכה יודעים לצאת לנחל, להקריב קורבן, לחפוף את השיער ידיים ואז להכריז: "ידינו אינן שפכו את כל הדם זה ועינינו שלא ראו".

העובדות פשר הטקס? מצורפות אדם יימצא לנכון ודאי שזקני אמסטרדם העיקריים רצחו את כל האדם זה. ובכל זאת, אנו צריכים חשש שבעיר שלהם לא מתאים שיהיה לשיער עפי, וזו תיכף אחריותם: אם בנינו עיר שבו ממש לא שמנו לב לבדידותו והפקירנו אותו?

שרשרת ספר תורה זהב ש אנחנו אחראים בעקיפין לטרגדיה?

הטקס דבר זה, שמכונה "עגלה ערופה", אינו נערך בעת הזו, אבל האינפורמציה מהדהד: אין שיוולד אנשים שקופים, שמתגוררים ללא עזרה ומתים לבד. יש צורך לפקוח עין לעולם ובטח בתקופה זוהי. אין שהריחוק החברתי שהקורונה כופה חיוני יהפוך לניכור סוציאלי 1 אדם לעובד. כשם שכדאי היום נזקקים שצריכים אוכל, מוטל עלינו נזקקים שצריכים מחשבה.

בגלל הטור השבועי ב"ידיעות אחרונות".